Edit שוב שוב לא עובד הצאט שוב אין עם מי לדבר @@זה מחשבות ולא כוונות אובדניות, אני בטיפול והם מודעים לזה, לא מתכוונת לפגוע בעצמי, אני לא מסוגלת@@@ כתבתי מלא, קצת להוציא לפחות פה. אני מרגישה אבל לא בנוח פה לפעמים. לא רוצה שיצא מהקשר שוב קשה לי להסביר בכלל מפחדת לישון רוצה לישון מפחדת לקום רוצה לא לקום עוד יום, ועוד יום העולם הזה, לא מסוגלת לחזור לחיות בו. יש טוב ויש דברים מופלאים. אני טובה. אבל… הרע יותר חזק, בכל פינה. הפחד מנהל אותי. כמה אפשר לפחד? שיריר האהבה היחידים שכתבתי היו למוות שירי הפרידה היו מאנשים והרבה זמן לא כתבתי, לא הצלחתי המילים עוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה תוכן שליחה 9 תגובות שוב תוכן<p>שוב לא עובד הצאט<br /> שוב אין עם מי לדבר<br /> @@זה מחשבות ולא כוונות אובדניות, אני בטיפול והם מודעים לזה, לא מתכוונת לפגוע בעצמי, אני לא מסוגלת@@@<br /> כתבתי מלא, קצת להוציא לפחות פה. אני מרגישה אבל לא בנוח פה לפעמים. לא רוצה שיצא מהקשר</p> <p>שוב קשה לי להסביר בכלל<br /> מפחדת לישון<br /> רוצה לישון<br /> מפחדת לקום<br /> רוצה לא לקום<br /> עוד יום, ועוד יום<br /> העולם הזה, לא מסוגלת לחזור לחיות בו.<br /> יש טוב ויש דברים מופלאים. אני טובה. אבל…<br /> הרע יותר חזק, בכל פינה. הפחד מנהל אותי.<br /> כמה אפשר לפחד?<br /> שיריר האהבה היחידים שכתבתי היו למוות<br /> שירי הפרידה היו מאנשים<br /> והרבה זמן לא כתבתי, לא הצלחתי<br /> המילים יוצאות, מבולבלות,<br /> בלי מצלול, הגהה, חרוזים או הקבלות.<br /> כל פעם מחדש הצבתי לי יעד.<br /> לכל גיל היה תרגיל.<br /> זה התחיל כל שנתיים. בגיל 16 אמרתי בגיל 18 וזהו.<br /> בגיל 18 הייתי מאוהבת<br /> בגיל 21 הייתי שוב מאוהבת<br /> בגיל 23 החברה הכי טובה שלי התאבדה,<br /> לא רציתי לקחת לה את הפוקוס<br /> בגיל 27 עוד לא הוצאתי אלבום<br /> האמת שפשוט לא הצלחתי<br /> ועוד פעם שלא העזתי<br /> בגיל 30 זה פשוט לא עבד<br /> ניסיתי למות, התפוצצה לי האוזן<br /> לפני שנה הבנתי שלא עוד<br /> כתבתי כאן מלא<br /> ובעוד מקומות<br /> ניסיתי למצוא מזור, שקט<br /> קיבלתי טינטון כל הזמן<br /> אני פחות עצובה משנה שעברה<br /> צלולה באותה מידה<br /> והמצב לא השתנה,<br /> רק החמיר.<br /> מה שווה לנסות ולהילחם?<br /> בשביל מי?<br /> אני לא משמחת את עצמי מספיק לבדי.<br /> לא טוב היות האדם…כן…<br /> ומה שמסביב זה שקר<br /> מחר אקום לעוד יום,<br /> בטיפול יום, באותה מערכת שמזיקה לי<br /> אבל אין מקום שטוב לי<br /> או מקום אחר<br /> ולבד? המוות ינצח.<br /> זה מפחיד, וגם לא.<br /> זה מפחיד כי זה לא קל. אם זה היה קל, לר הייתי מתלבטת יותר.<br /> לפעמים אני צוחקת ואומרת שכל כך הרבה פעמים לא הצלחתי למות, שלא נראה לי יש טעם להמשיך לנסות.<br /> באתי לעולם כשאני מפריעה, ונטל<br /> ונלחמתי למצוא את מקומי<br /> לקחו לי את הבתולין בכוח<br /> איש זר<br /> הייתי ילדה<br /> ברחתי מהמחשבה הזאת רוב החיים<br /> בגיל 17 אבא שלי מת, העוגן.<br /> בגיל 18 רצחו אותי שני גברים.<br /> כמה שנים שהדחקתי וניסיתי לחיות ולפצות.. ולשקר, ולהסתיר.<br /> להפקיר, את עצמי. להעניש. להתבלבל.<br /> הרס עצמי, נפשי, גופני.<br /> וניסיתי לבנות.<br /> ואז הוא בא לעזור לי לתקן דברים בבית<br /> וביקש תשלום<br /> על הנורה השתקפו לי כל מי פגע בי אי פעם עד אז,<br /> זה הלך הפוך, מאותו יום אחורנית<br /> אני לא יודעת מה הוא עשה לי שם<br /> הייתי במנורה<br /> ראיתי השתקפות של המוות שלי<br /> שוב<br /> ושוב<br /> ושוב<br /> הוא גמר, נתן לי כאפה על הרגל, שאל איך היה.<br /> אמרתי לו שהוא צריך ללכת.<br /> לא ישנתי כמה חודשים.<br /> כל עצימת עיניים, הגיעה אליי עוד תמונה ממה שעברתי.<br /> ממה ששכחתי<br /> ממה שלא רציתי לזכור<br /> כמה דם<br /> וכאב<br /> בצרחות חרישיות של ילדה קטנה<br /> שבנתה דמות חזקה, טובה, מוצלחת<br /> והנה היא נפלה,<br /> מאותו יום המוח שלי לא מפסיק לייצר פלאשבקים. לחבר את התמונות.<br /> את הכיתוב, את השירים והזיכרונות שלי.<br /> דווקא אותו אחד, אני לא זוכרת איך הוא נראה.<br /> ברגע שדרש, ידעתי שוב, אני לא מוגנת.<br /> אני צריכה שזה יגמר מהר, כמה שפחות נזק.<br /> ואז הייתה את המנורה<br /> שלא דלקה<br /> אבל זה היה ביום, אחרי הצהריים, בבית שלי. במיטה שלי.<br /> הכל השתנה מאז.</p> <p>עברו שמונה או תשע שנים, והזמן נתקע,<br /> הלך לאחור.<br /> העבר מחכה לי בכל מקום. כל רעש לוקח לאימה ולפחד.<br /> כל מגע מעורר חלחלה, בחילה, הירתעות, ופחד.<br /> כל מבט נראה מחשיד, מפחיד, מאיים, מסוכן.<br /> אשפוזים, טיפולים כושלים, כדורים כושלים, טיפולים כושלים, אישפוזים כושלים. אני בנאדם כושל.<br /> אני בנאדם נפלא וטוב.<br /> אבל לא מצליחה להתגבר<br /> לא מליחה לשים בצד או לשים מאחור<br /> לא מצליחה להתעלם<br /> לא מצליחה להמשיך<br /> לא יכולה להפסיק לפחד<br /> הדרך היחידה היא הימנעות<br /> שנים נמנעתי. הקורונה עזרה לי..<br /> ועכשיו צריך לחזור לחיים, נגמר לי הכסף, והיכולות, ועוד רגע אני אהיה ברחוב אם לא אתעשת.<br /> ואולי ברחוב ירצחו אותי ודי.<br /> אבל עם המזל שלי, רק אפגע קשה מדי.<br /> כבר רצחו אותי.<br /> כשהייתי בת 12.<br /> את הילדה המתה לקחו והתעללו בה, אנסו ופצעו, את כל הפצעים פתחו, ורצחו שוב, בגיל 18.<br /> מגיל 26 גם אני מתה.<br /> לא יודעת מי זאת שנמצאת כאן ביניכם.<br /> מי זאת שמנסה לעבור את הכל.<br /> מי זאת כי אני לא בה והיא לא בי.<br /> כשאני מנסה לדבר, יוצא רק פחד ואימה.<br /> אני לא חושבת שיש טיפול לזה<br /> ניסיתי כל כך הרבה<br /> אני פה, לא יודעת למה עדיין<br /> יודעת למה<br /> האמת? כי לא קל למות. אני מפחדת לא להצליח.<br /> אני לא אובדנית, גם לא בדיכאון.<br /> אין לי כוח יותר. אני לבד, אני חולה, פיזית ונפשית קשה לי לחזור לעולם.<br /> יש התנגשות ביני לבין העולם. משהו לא עובד בחיבור הזה.<br /> כמה אפשר להילחם? מה הטעם בכלל?<br /> @@זה מחשבות ולא כוונות אובדניות, אני בטיפול והם מודעים לזה, לא מתכוונת לפגוע בעצמי, אני לא מסוגלת@@@</p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה