אני שונאת את עצמי.
נשמע קשה, לא כיף ואפילו עצוב אבל זאת מחשבה שכבר חלפה בראשי לא פעם ולא פעמיים.
הגעתי לשלב בחיים שאני מרגישה תקועה. אני מאמינה שלחיים יש הרבה מה להציע ושחיים רק פעם אחת אז צריך לנצל את הזמן שיש לנו. אבל אני לא מצליחה לנצל אותו. אני תקועה.
אני מרגישה בלופ כזה שלא נגמר, ברכבת הרים אין סופית אבל כזאת שתיכננו אותה הפוך, רוב הזמן יש ירידות ולא עליות.
אני תקועה בהרגשה מעייפת, מתישה, מחפשת כל הזמן מה לעשות עם עצמי, איך לגרום לירידה הזאת להיפסק.
איך בפעם הראשונה להרגיש טוב עם עצמי, להרגיש שלמה. לאהוב את מי שאני ולא להצטער עלז