אנונימית0104

אין לי יותר מדי מילים כרגע מרוב הדמעות המוח לא מצליח לחשוב קשה לי עם החיים האלה אני לבד,אין לי אף אחד להיאחז בו, אין לי אף אחד שפשוט יחבק אותי ויגיד לי שהוא איתי,שיהיה בסדר. אני כישלון בכל התחומים הקיימים. ההורים שלי לא מתנהגים כמו הורים,סבלתי התעללות מגיל מאוד קטן, קשה לי כבר אני רק רוצה להשקיט את הכאב והמחשבות

אין לי יותר מדי מילים כרגע מרוב הדמעות המוח לא מצליח לחשוב קשה לי עם החיים האלה אני לבד,אין לי אף אחד להיאחז בו, אין לי אף אחד שפשוט יחבק אותי ויגיד לי שהוא איתי,שיהיה בסדר. אני כישלון בכל התחומים הקיימים. ההורים שלי לא מתנהגים כמו הורים,סבלתי התעללות מגיל מאוד קטן, קשה לי כבר אני רק רוצה להשקיט את הכאב והמחשבות

אני שונאת את עצמי. נשמע קשה, לא כיף ואפילו עצוב אבל זאת מחשבה שכבר חלפה בראשי לא פעם ולא פעמיים. הגעתי לשלב בחיים שאני מרגישה תקועה. אני מאמינה שלחיים יש הרבה מה להציע ושחיים רק פעם אחת אז צריך לנצל את הזמן שיש לנו. אבל אני לא מצליחה לנצל אותו. אני תקועה. אני מרגישה בלופ כזה שלא נגמר, ברכבת הרים אין סופית אבל כזאת שתיכננו אותה הפוך, רוב הזמן יש ירידות ולא עליות. אני תקועה בהרגשה מעייפת, מתישה, מחפשת כל הזמן מה לעשות עם עצמי, איך לגרום לירידה הזאת להיפסק. איך בפעם הראשונה להרגיש טוב עם עצמי, להרגיש שלמה. לאהוב את מי שאני ולא להצטעעוד...

אני לא יכולה יותר!!! אני כל הזמן נקשרת לאנשים ואז הם פשוט קמים ועוזבים. אני ילדה ממשפחה קצת שבורה, אני בת 19, אני לא מעניינת את ההורים שלי ואף פעם לא עניינתי . כשהייתי קטנה חוויתי אלימות, ואת כל התשומת לב והצומי שאני כל כך זקוקה לו אני לא מקבלת. הכרתי איזה בחורה , שהייתה עבורי באמת עולם ומלואו הרגשתי שאנחנו כל כך מתחברות יפה היא לגמרי הייתה כמו אמא בשבילי, אבל לפני חודשיים היא נכנסה להיריון ראשון וכאן אני מוכרחה לומר שנשברתי. פרט לזה , היא גם לא מתעניינת בי יותר. לא שואלת, אם אני פונה היא עסוקה, ובגלל זה נותק הקשר. כי זה ממש מעליבעוד...