מ Edit מה אתם עושים ברגעים שבהם אתם לא רוצים להיות יותר? איך אתם עוברים ברגעים האלו ונשארים אתם לאחריהם? ואולי יותר לעומק- איך מחבקים את עצמנו? אשמח (או שלא באמת אשמח, כי זה עצוב שאנשים מתמודדים עם קשיים, והייתי מעדיפה שרק לי יהיה את זה, אבל בכל זאת..) ללמוד מהחוויה שלכם: איך אתם מתמודדים מול הדיכאון? איך הדיכאון נראה אצלכם? ובעיקר, איך אתם עוזרים לעצמכם בתוכו? אני לא רוצה להיות לא רוצה להיות לא רוצה להיות.. יכולה בעיקר פשוט לגלוש באתרים, או לחורר את הפנים שלי ולגרד את כל הפצעונים שיש לי בהם מאה פעם, או להגיד לעצמי מאה פעם שאני לא רוצה להיות… ללכת לישון מתישהו, ולקום יום אחרי זה כמו איזה רובוט אל יום חדש של תפקוד ואל המשימות שלו, עד שהמוות ירדוף אחריי שוב וגם יצליח יהרוג אותיעוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה שליחה 11 תגובות מה אתם עושים ברגעים שבהם אתם לא רוצים להיות יותר? איך אתם עוברים ברגעים האלו ונשארים אתם לאחריהם? ואולי יותר לעומק- איך מחבקים את עצמנו? <p>אשמח (או שלא באמת אשמח, כי זה עצוב שאנשים מתמודדים עם קשיים, והייתי מעדיפה שרק לי יהיה את זה, אבל בכל זאת..) ללמוד מהחוויה שלכם:<br /> איך אתם מתמודדים מול הדיכאון? איך הדיכאון נראה אצלכם?<br /> ובעיקר, איך אתם עוזרים לעצמכם בתוכו?<br /> אני לא רוצה להיות לא רוצה להיות לא רוצה להיות.. יכולה בעיקר פשוט לגלוש באתרים, או לחורר את הפנים שלי ולגרד את כל הפצעונים שיש לי בהם מאה פעם, או להגיד לעצמי מאה פעם שאני לא רוצה להיות… ללכת לישון מתישהו, ולקום יום אחרי זה כמו איזה רובוט אל יום חדש של תפקוד ואל המשימות שלו, עד שהמוות ירדוף אחריי שוב וגם יצליח יהרוג אותי נפשית וארגיש שאני לא יכולה יותר, אבל אם לא יהיה לי מה לעשות עם זה.. ושוב אתחרבש עם עצמי, ושוב יעבור עוד יום. אז אולי כבר אגיע לשלב שאני מוכנה להמית את עצמי גם פיזית.<br /> ככה החיים שלי יראו מעתה והלאה??<br /> מה אעשה אחרת? ככה גם הצד החיי שבי וגם הצד המת שבי, לא מקבלים את המקום הראוי להם, ואין נחמה. אין אין אין..<br /> וזה כואב.אני יודעת שיום אחד זה ימוטט אותי פשוט. מה אעשה עד אז? מה אעשה עם הלילות האלה, ומה אעשה עם הזמנים שבהם נגמרות המשימות וזה מצליח להשיג אותי וחונק אותי, הדיכאון הזה?<br /> לא רוצה למלא את עצמי בעוד ועוד משימות . אני יודעת שיש משהו חשוב שנאמר בתוכי , שצורח בתוכי, כשאני רוצה לא להיות. וזה משהו שצריך להקשיב לו.<br /> אפילו שאני מתפקדת, אפילו שאני משתדלת לשמור על עצמי איכשהו מחוברת למשהו שקרוב ללהיות חיי..<br /> משהו בפנים גם מת! ומבקש מקום, ומבקש חיבוק, ומבקש מוצא…<br /> לא סתם הלב שלי ככה צורח! ואני לא מוכנה להתעלם מזה, אבל גם לא מבינה איך להקשיב לזה.<br /> הלוואי שהייתי יכולה להיות אצל המטפלת שלי כל היום ולא לצאת משם לעולם, לא רוצה לחיות!!! לא רוצה!!!!!!! לא רוצה חיים. רוצה רק אותה..<br /> מה אני אעשה? זה תמיד ירדוף אחריי? איך אחיה חיים כאלה?<br /> איך אתם חיים אותם? מה עוזר לכם בתוך זה?<br /> מה אתם עושים כשיש בתוככם ודאות פנימית שאתם לא יכולים להיות, שאתם לא מצליחים לסחוב, שהכל צריך למות בזה הרגע???<br /> תודה.. וחיבוק לכל מי שצריך לעבור משהו כזה.. וסליחה מעצמי לעצמי שאני כרגע יותר מייחלת למות מלחיות.<br /> ותודה למשיבים של ער"ן שלפעמים נותנים חיבוק קטן כשאני פונה לצ'אט…<br /> ואולי.. ואולי אחדד את השאלה פה ע"י עריכה, ואוסיף-<br /> ששכחתי איך לחבק את עצמי, איך לרצות להיות אני..<br /> ואני מחפשת רעיונות, איך לתת לעצמי את עצמי בחזרה,<br /> ואיך פשוט לחבק אותי..<br /> איך אתם מחבקים את עצמכם?</p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה