שנים של סבל יאוש תקווה אולי אוכל להיות אולי איהיה כמו חבריי שלא צריכים בכלל לעסוק בקושי הנפשי שלהם 24/7 וחוזר על עצמו חלילה.והגעתי למסקנה ברורה אחרי כ10 שנים שלא אוכל להרפא מהמחלה (כן המחלה) הזאת .ומשם רק התקדמתי אומנם לאט לאט לאט.. .האם אני לא סובל היום ברור שכן. כל בוקר כמה דקות אחרי הקימה המחשבות רצות במוח המועקה הכאב הדאגות היאוש וגם השאלה למה (ההשלמה עם הקושי הוא תהליך).אבל עכשיו זה אחרת מכיל את הקושי העצום(עם כל התסמינים שלו יאוש דיכאון חרדה סבל סבל).נלחם למצוא פינות של שמחה נלחם לעשות דברים חשובים ואידאלים ונלחם לשמוח בדברים הט