במסגרת המוטו של חיי "הסר דאגה מגופך" חקרתי ועדיין ממשיכה לחקור למה ואיך צובר הגוף שלי שומן. חלק ממסקנותי סיכמתי במשפט "כדי לרזות צריך לחיות עכשיו" שבמהותו מייצג הפניית הרבה תשומת לב ואהבה חזרה אל עצמנו.

היום רציתי להתרכז בניסוי מעניין שעשיתי עם עצמי והוא לברר למה אני אוגרת שומן דווקא בידיים, כן יש לי זרועות שמנות במיוחד, ואיך תובנה מהלב יכולה לתרום לפתרון הבעיה.

כמו שהבנתם מוקד ההרזיה הוא להפנות הרבה אהבה אל עצמנו ואחרי הרבה שנים שלא שמתי על עצמי, בשנים האחרונות אני עוסקת הרבה בהתבוננות...

זוכרים למשל את מדיטצית חמשת הצלילים הראשונים של היקום.

אחרי הפניית תשומת לב במיוחד לזרועותי גיליתי אחרי תקופה, שהזרועות שלי יחד עם הכתפיים הם כמו אסל נושא שני דליים של מים, משא המייצג את אינספור רגשות האשמה והפחדים שצברתי במהלך שנותי.

הסבר מעניין על אסל - איזון...

היות שהיום כבר אין לי רגשות אשמה הקשורים לאוכל  גם אין לי בעיה לשמוט את המשא שכבר צברתי והחלטתי לדמיין את דליי המים העמוסים בזרועותי כדליים שיש בהם סדק והמים יכולים לזרום מהם בקלות אל הרצפה משני הצדדים, דרך חמשת אצבעותי.

את הרעיון לנקב בדליים קיבלתי מסיפור הודי מסורתי - כד המים הסדוק:

לנושא דליים בהודו היו שני דליים גדולים, אותם נשא משני צידי המוט מעל צווארו. לאחד הדליים היה סדק, ובזמן שהדלי השני היה מושלם ותמיד נשא את כמות המים המלאה מהנחל, הגיע הדלי השני מלא בחציו.

במשך שנתיים שלמות, המשיך כך המצב מידי יום ביומו. נושא הדליים העביר רק כמות של דלי וחצי לבית האדון. כמובן, שהדלי המלא היה גאה בהשגיו, מושלם במטרה שלמענה נוצר אך הדלי הסדוק, הרגיש מבויש ואשם בחוסר שלמותו, ואומלל בשל אי יכולתו לספק יותר מחצי כמות שאותה הוא נועד לספק.

לאחר שנתיים של מה שנראה לדלי הסדוק ככשלון מר, הוא דיבר אל נושא הדליים: "אני בוש בעצמי, ואני רוצה להתנצל בפנייך"

"למה"? שאל נושא הדליים, "במה אתה מתבייש?"

"הייתי מסוגל להעביר רק מחצית מכמות המים במשך השנתיים האחרונות, עקב הסדק שבצדי שגרם למים לדלוף החוצה כל הדרך שבמעלה השביל עד לבית אדונך. בגלל חסרותי, עלייך לעשות את כל העבודה הזו ואתה לא מקבל תרומה מלאה למאמציך."  ענה הדלי.

נושא הדליים הצטער בשביל הדלי הזקן והסדוק, ובחמלה אמר: "בעודנו עושים את דרכנו בחזרה לבית האדון, אני רוצה שתשים את לבך לפרחים המקסימים הפורחים לצד השביל."

ואכן, בעודם עולים במעלה הגבעה,שם לב הדלי הזקן והסדוק לשמש המחממת את פרחי הבר הפורחים לצד השביל, וזה עודד אותו במעט. נושא הדליים אמר לדלי: "האם שמת לב שהפרחים פורחים רק בשביל שבצד שלך אך לא בצידו של הדלי השני?  תמיד ידעתי על הסדק והטפטוף שלך ונצלתי זאת  וזרעתי זרעים של פרחים בצד שלך, ובכל יום, בעודנו פוסעים בדרכינו חזרה מהנחל, אתה השקת אותם. במשך שנתיים, יכולתי לקטוף את הפרחים הנפלאים הללו ולקשט איתם את ביתו של אדוני. אילמלא היית כפי שהיית, לא היה כל היופי הזה להתברך בו".

והתוצאות אצלי:

כבר מזה זמן, כשאני צועדת אני מדמיינת את הדליים הסדוקים בזרועותי ואיך המים זורמים דרך אצבעותי אל האדמה, ולא רק שזה נעים לי בידיים אלא שגם אני מדמיינת את הפרחים הפורחים בזכותם לאורך מסלולי. אכן רזיתי דרמטית בהיקף זרועותי ומציעה גם לכם להשקיע תשומת לב והרבה אהבה לאיזור הגוף בו החלטתם מסיבות שונות לצבור בו שומן... גם מרתק וגם מביא הרבה אושר.