שיר השרירים

איזה מזל שחליתי לפני כחודשיים במחלת לב לא קלה ואף אחד מהרופאים שפניתי אליהם לא ידע איך לעזור לי... אפילו אושפזתי פעמיים...

ועוד יותר למזלי, זהו חולי שעובר מעצמו ובייחוד אם מפנים תשומת לב ללב. 

בגלל ששנים אני עוסקת בענייני גוף – נפש, החלטתי שהפעם "אקשיב" לעצמי ואנסה לברר למה הלב שלי צועק, ולמרות ששנים הוא מנסה לדבר איתי (יש לי הפרעות קצב כבר יותר מ-30 שנה) הפעם זה היה כל כך חזק (לא יכולתי לנשום) שאפילו אני עם הידע והאמצעים למסך כל כאב, רק כדי לא להרגיש, לא הצלחתי.

בדיעבד מסתבר שחליתי בטקוצובו (=סינדרום הלב השבור) שהוא מחלת נשים אחרי גיל המעבר הגורמת לאי תיפקוד תקין של הלב וגם ללב להראות כמו כד המשמש ביפן ללכידת תמנונים. כד זה נקרא ביפנית Takotsubo. אכן ראו שזה חולי שלעתים הרופאים לא מזהים...

קצת על עצמי – אני מדענית (ביולוגיה של התא), מתמודדת עם בעיית השמנה מאז ילדותי והמון ממחקריי וכל תשומת הלב שלי כוונו לנסות להבין למה אני שמנה?

למרות שהצלחתי להבין ואף רזיתי, לא הבחנתי שהפחד שלי מלהרגיש כאב לב (הרי אם אני שמנה אף אחד לא יאהב אותי) גרם לי במשך עשרות שנים למסך כל רגש אם על ידי רכישת ידע עצום בתחומי הרפואה והתקשורת ואם על ידי מיגוון טיפולי עזר כמו שיאצו ורפלקסולוגיה.

למזלי, הלב שלי לא התייאש מהבוטות שלי והמשיך לזעוק ובחודשיים האחרונים כשהתחלתי להקשיב לו התחלתי גם לחשוף לאט לאט את הגדולה שבלהרגיש. וכן יש גם כאב וזה כואב, אבל יש גם אהבה ושמחה שרק עכשיו זכיתי לחוות. תודה לשלומית אלקנה, מדריכה בשיטת גרינברג שכל כך עזרה לי לחוות את זה.

מעניין אם בחברות ותרבויות המחוברות ריגשית לגופם יש פחות טקוצובו...

כשקוראים ברשת על הטקוצובו אכן רואים שנשים שהפנו תשומת לב ריגשית הקלו על ההחלמה הטבעית מהמחלה וכאחת שאוהבת לכתוב לכולם איך להציל את כולם אני מצרפת כאן את מה שעזר לי לאהוב מחדש את הלב שלי ולהבריא.

ההחלטה העקרונית שלי היתה להנעים לי את החיים כדי שהלב יתרונן ורק עכשו הבנתי שאצלי זה פשוט להסכים להרגיש, אבל בכל מקרה להנעים את החיים זה כייף והנה כמה מהמלצותי:

- להעזר בהפניית תשומת הלב במדיטציה היומית לכיוון היעד של להרגיש, יש בקוסמוס הרבה תמיכה ולא הכל אני צריכה להמציא מחדש. נזכרתי בפרופ' אמוץ זהבי שזכיתי לעבוד איתו וממנו למדתי על איך באמת מתנהלת תקשורת אמינה ולמה כדאי לעזור? זוכרים את "עקרון ההכבדה"?

- להוסיף יעד שיחזק את הדרך, אני בחרתי בלנסוע לבודפשט (הבן שלי גר שם) לשמוע הופעה של אנדראה בוצ'לי הנהדר. הרי אני צריכה להבריא אם אני רוצה לטוס לבודפשט :)

- לישון המון ולשמוע הרבה מוסיקה בייחוד פאדו שכל כך אהובה עלי.

- לנסות דברים חדשים. גם בשגרה אפשר לשנות, לנסות מדיטציה אחרת, לאכול אוכל שלא טעמתם (אצלי זה היה תאילנדי, באמת טעים) או להתעלם מהנחיות... קרוב לוודאי שיש לכם המון הצעות נוספות.

- לעשות את הדברים שתמיד רציתי ולא העזתי.

התחלתי עם שני תחומים כייפים האחד לשיר (אני שרה בספרדית כמו למשל SILENCIO, יש מילים מצורפות בקישור, אתם מוזמנים להצטרף) והשני לרקוד, בחרתי בריקודי בטן שזה כייף אמיתי.

- להרגיש כאב ולבכות ולבכות שכואב אבל לא לוותר על להרגיש.

אהבתי את הצעתה של המאמנת ליזה האק המדברת על כאב הגוף בתודה לגוף שמפנה את תשומת לבנו לאיזור הזקוק לעזרתנו. ותמיד כדאי לנשום...

- נוסטלגיה מרחיבה את הלב ואני בחרתי לארגן מיפגש של כל חבריי מבית הספר דובנוב היסודי, לא התראינו מעל 50 שנה והיה אכן מרגש ומפתיע.

- לחבק ולהרגיש כמה אהבה יש מסביבי. מחבקת מכל הלב את חבריי הכל כך רבים. ואין כמו אהבה לתאם קצב לב ולהסיר כאב... וגם תודה לחבריי ברשת, זוכרים את ICQ? לילה אחד, לפני 18 שנה הפסקתי לעשן תוך כדי שיחה עם מוקש Mukesh Bhargava חברי לרשת מהודו. הרעיון החכם שלו היה להפסיק לעשן ליום אחד - יעד פשוט (וביחד זה עוד יותר פשוט) אבל בזכותו כבר לא עישנתי מאז... מתאים כאן הפתגם אפריקאי: אם אתה רוצה לנסוע מהר, סע לבד אבל אם אתה רוצה לנסוע רחוק סע ביחד.

- להנות מאכילה, כבר שנים ויתרתי על הנאה מאכילה שכן לשמנים לא כדאי לאכול ודרך נוחה להתמודד עם אי-האכילה היא לא להנות מזה יותר מדי. לאחרונה שמתי לב שאפשר נורא להנות מהחוויה ואת זה הרגשתי פתאום כשאכלתי במקרה אגוזים קלויים, כן כמה טעים ואני אוכל כמה שארצה. יתרה מזאת  אפילו אכלתי אורז!!! אני סוכרתית2 ולא נגעתי באורז בטח עשרים שנה... מה שבאמת גיליתי הוא שכשמרגישים אפשר לסמוך על החשק מבלי לחשוש שהוא ידרדר אותי לאכילה חסרת גבולות.

- לשים לב כמה יופי יש מסביב... לראשונה מזה שנים צילמתי ואפילו העלתי אצלי בפייסבוק תמונת פרחים

אולי הגיע זמן לשנות את שם הבלוג שלי מ"שיר השרירים" לשיר הרגש? אכן השתנתי מאז הרשימה הראשונה ב"שיר השרירים" :)

תודה ואנא הוסיפו עוד רעיונות...