אנונימית451

מישהיא הייתה באשפוז בבית החולים שניידר במחלקה ד' של ד"ר פניג ויכולה לספר לי מה היה שם? דברים כמו..
איך האוכל שם? מה החוקים בנוגע לאכילה?
האם מאפשרים לצאת החוצה?
האם מאפשרים ביקורים?
יש סדר יום?

גם הייתי רוצה לשמוע כל דבר שיש לכם להוסיף...
אני כנראה הולכת להתאשפז שם ואני מפחדת :(

היי, אני נמצאת במרפאה ברמת השרון להפרעות אכילה ממאי ואני שם חצי שנה(היום), הטיפולים של העבדת הסוציאלית, הדיאטנית, הפסיכיאטר והפסיכולוגית לא עוזרים לי ואני מרגישה פשוט מותשת מהמצב והגעתי למסקנה שפשוט אמא שלי נותנת לי לקרוס.. הורג אותי לחשוב על זה שאני מטופלת כבר חצי שנה במרפאה להפרעות אכילה ושום דבר לא עוזר ושאמא שלי לא עושה שום דבר(אחר) בנוגע לזה.. היא פשוט חושבת שזה לוקח לזה זמן החלמה, קשה לי ״ההחלמה״ הזאתי, חצי שנה של סבל, של תסכולים, כאב, בכי והשגחה של שעה וחצי אחרי ארוחה כל פעם, יש לי תפריט ואני אוכלת לפי התפריט ולפעמים קצת יותר אעוד...

יש לי צורך לשתף מה אני עוברת כרגע בחיים שלי יש לי בולימיה נרבוזה מזה כבר יותר משנתיים וחצי .. זה קשה אני לא אומרת שלא וזה נהיה כבר שגרת חיים קשה שפשוט נמאס לי זה ב4/5 אמא שלי גילתה שאני פוגעת בעצמי ושאני מקיאה אחרי אוכל ומאז החיים שלי סיוט אני הולכת לפסיכיאטר פעם בשבועיים, לעובדת סוציאלית פעם בשבוע וגם לדיאטנית פעם בשבוע, השגרה הזאת פשוט סיוט בשבילי, הדברים האלה מבחינתי לא עוזרים ורק גורמים לי להרגיש שאני בתוך זה ולא אצא מזה בחיים, הפיכיאטר נתן לי תרופה נגד דיכאון לפני חודש ושבוע ואני לא רואה הבדל ממש חוץ מזה שאני עייפה הרבה בגלל התרועוד...