א Edit פשוט נמאס היי, אני נמצאת במרפאה ברמת השרון להפרעות אכילה ממאי ואני שם חצי שנה(היום), הטיפולים של העבדת הסוציאלית, הדיאטנית, הפסיכיאטר והפסיכולוגית לא עוזרים לי ואני מרגישה פשוט מותשת מהמצב והגעתי למסקנה שפשוט אמא שלי נותנת לי לקרוס.. הורג אותי לחשוב על זה שאני מטופלת כבר חצי שנה במרפאה להפרעות אכילה ושום דבר לא עוזר ושאמא שלי לא עושה שום דבר(אחר) בנוגע לזה.. היא פשוט חושבת שזה לוקח לזה זמן החלמה, קשה לי ״ההחלמה״ הזאתי, חצי שנה של סבל, של תסכולים, כאב, בכי והשגחה של שעה וחצי אחרי ארוחה כל פעם, יש לי תפריט ואני אוכלת לפי התפריט ולפעמים קצת יותר אעוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה תוכן שליחה 6 תגובות פשוט נמאס תוכן<p>היי, אני נמצאת במרפאה ברמת השרון להפרעות אכילה ממאי ואני שם חצי שנה(היום), הטיפולים של העבדת הסוציאלית, הדיאטנית, הפסיכיאטר והפסיכולוגית לא עוזרים לי ואני מרגישה פשוט מותשת מהמצב והגעתי למסקנה שפשוט אמא שלי נותנת לי לקרוס.. הורג אותי לחשוב על זה שאני מטופלת כבר חצי שנה במרפאה להפרעות אכילה ושום דבר לא עוזר ושאמא שלי לא עושה שום דבר(אחר) בנוגע לזה.. היא פשוט חושבת שזה לוקח לזה זמן החלמה, קשה לי ״ההחלמה״ הזאתי, חצי שנה של סבל, של תסכולים, כאב, בכי והשגחה של שעה וחצי אחרי ארוחה כל פעם, יש לי תפריט ואני אוכלת לפי התפריט ולפעמים קצת יותר או קצת פחות ואני עדיין מקיאה ממנו-שעה וחצי אחרי כי אני בהשגחה.. נמאס לי מהשגרה הזאת, לקום בבוקר לקחת כדור שישמח אותי, ברזל שיעזור לי וכדור שירגיע את הבטן ואז בצהריים שוב הכדור שירגיע את הבטן אחרי אוכל ובערב לקחת אבץ שיעזור וגם ברזל שיעזור והכדור הזה ואז שוב תרופה אחרת של נוגד דיכאון, כל יום אותו דבר, הריבים הבלתי פוסקים האלה בבית לגבי הכמויות של האוכל, ההשגחות שמעצבנות אותי כל פעם מחדש, אני לא מסוגלת לחיות עם זה, אני בהמתנה לאשפוז לשניידר כבר חודשיים וחצי ואמורים להחזיר לנו תשובה ממש בימים אלו ואני לא יודעת אם זה באמת מה שאני רוצה או לא, אני לא רוצה להחלים, אני רוצה לרדת, בגלל התפריט אני עליתי פשוט מלא מאז וזה לא פייר פשוט, בולמוסים שלא נפסקים למרות התפריט מידי פעם, הגעתי למסקנה כבר כמה ימים שאני רוצה בסוף להגיע לאשפוז כי נמאס לי לחיות בבית עם השגרה הזאת, ומצד שני אני לא רוצה להתאשפז כי זה יעצור לי את החיים, את העסק שלי, העבודה בחנות והעבודה בכדורשת והעבודה אצל אמא, אני פעילה הרבה והכול פשוט יעצר ואני לא רוצה את זה אבל הגעתי למסקנה שאשפוז בשבילי זה יותר טוב מהשגרה הזאת של החצי שנה האחרונה, מרגיש לי שאמא שלי לא עושה כלום מעבר לטיפולים האלה חוץ מלתת לי לאכול, אני כל כך עצבנית פגועה ומתוסכלת , אמורים להחזיר תשובה בנוגע לאשפוז ואני מרגישה שאני פשוט מחכה לתשובה כל יום וזה הדבר הכי מלחיץ בעולם, אין לי מושג מה לעשות, אני כבר לא יודעת מה אני רוצה, סורי שפרקתי כל כך הרבה 3> </p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה