השליש

שלום

אני עולה במשקל וקשה לי.... השבוע איכשהו עליתי 2.5 קילו!!! נבהלתי מאוד איך זה הגיוני? לא מסוגלת להתקלח... משקרת להורים שהתקלחתי כבר והאמת שלא התקלחתי מיום שני.... והמקלחת האחרונה שלי הייתה בליווי של אבא שלי שישב על הרצפה ודיבר איתי בזמן שאני מתקלחת.... עליתי כבר שמונה קילו ונשארו לי עוד חמישה כדי להגיע ליעד ואני כל כך נגעלת מעצמי ואני מרגישה שמנה ואיומה וכל מה שאני רוצה לעשות זה לטבוע במיטה שלי. יש לי פסיכולוג אבל אני לא מתחברת אליו ולא יכולה לדבר איתו או לספר לו על זה ועם כל הטינופת הזו אני ממשיכה לאכול כמו בהמה ולעלות במשקל ואין לי כעוד...

היי, אני מחלימה מאנורקסיה ארוכת שנים כבר ארבעה חודשים ובשבועיים האחרונים עליתי קילו בשבוע! כלומר שני קילו בשבועיים. אני מרגישה נורא עם זה והבטן שלי פשוט מתנפחת בלי סוף וזה קשה לי שנהייתה לי כזאת בטן! זה הגיוני? עליתי מביאמאיי שלוש עשרה וחצי ועכשיו אני חמש עשרה וחצי. אני יודעת שזה נחדב נמוך אבל זה כל כך לא מרגיש ככה ואני מתה מפחד. הבטן מתנפחת מהעליה המהירה? האם זה יסתדר ויתפזר בצורה נורמלית בגוף?

תוהה כבר המון זמן איך זה הגיוני שיש חולות במשקל תקין או בתת משקל שהמחזור לא מפסיק אצלהן בעוד שיש חולות בתת משקל חריף שממשיכות לקבל מחזור בצורה סדירה ללא גלולות כמובן. 

תוהה גם לגבי עצמי, בעבר הייתי במשקל מסויים ובתת משקל סביר וכמעט תקין ונעלם לי המחזור לחצי שנה ואחר כך הוא פשוט חזר ומאז אני ממשיכה לקבל מחזור באופן סדיר גם בתת משקל הרבה יותר רציני. איך זה הגיוני? 

היי אני מאוד מוטרדת.... אני חולה באנורקסיה מהסוג המטהר במשך שבע שנים ולאחרונה מצבי החמיר. בחודשיים האחרונים שערי התחיל לנשור באופן מפחיד. כל הבית מלא בשיער שלי ובמקלחת אני נפרדת מפאות שלמות.... אני מתחילה להקריח וזה איום ונורא. אני רוצה את שערי חזרה! אני בסך הכל בת 21

היי. הייתי מאושפזת חודש ואז החלטתי לשחרר את עצמי. אני בת עשרים והורי רוצים להוציא לי צו אשפוז כפוי. רציתי לדעת מה החוק המשפטי אומר בנוגע למקרים כאלה. כשעזבתי את המחלקה נאמר לי שאני בסכנת חיים ועדיין חתמתי על שחרור ועזבתי כי אני יודעת שאני מסוגלת לבד ובכוחות עצמי פשוט לא נותנים לי הזדמנות

אז הייתי באינטייק ואני מתאשפזת בקרוב בתל השומר בוגרות. אני מפחדת אבל מוכנה נפשית למחלמה הזו. הדבר היחיד שמפחיד אותי זה זונדה. יש ביאמאיי מסויים שמתחתיו זונדה ביא חובה? 

יש לי אינטייק בשבוע הבא. אני לחוצה. זה נפל עלי פתאום. איך אני אמורה להתכונן?

באיזה מצב מאשפזים עם זונדה? זה תלוי בביאמאיי מסויים? מצב הגוף? איך מחליטים כזה דבר ולמי הסמכות? אם המטופלת לא מעוניינת בזונדה היא יכולה פשוט להוציא אותה לא? 

המצב מחמיר. המשקל שלי ירד קידומת. מעולם לא חשבתי שאצליח להחליף קידומת... אני בטוחה שאני אוכלת כמו בהמה ונותרת בפה פעור בשקילות במרפאה כשהמשקל צונח. אני לא מסוגלת להתמודד בשגרה הנוחכית שלי. אני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי. המרפאה בה טופלתי (סולקתי) העבירה מכתב לפני יותק מחודשיים לתל השומר ועוד לא התקבלה כל תגובה. וכל אותו הזמן הזה אני ממתינה שיקרה משהו, שיתשנה משהו, שאקבל הודעה או טלפון כל דבר. אני צריכה עזרה. אני לא יכולה לבד. לא אשרוד לבד. שמישהו יקום ויציל אותי

אתחיל בהודעה שקיבלתי הבוקר מהתאומה שלי:
תקשיבי לי טוב טוב ילדה כפויית טובה!!! אני לא
מכירה אותך יותר! מה ניהיהה ממך?! ילדה מגיעלה חסרת כבוד עם דיבור מסריח והתנהגות דוחה!!! איך את מעיזה בכלל להגיד לאמא תתדחפי את זה לתחת!! גועל נפש זה מה שאת!!! תתדחי את לתחת שאין לך את כל החרא הזה שאת מאכילה את כולם!!! דיי כבר נשבר לי הזין מהשטויות שלך מהסבל שאת גורמת לכולנו!!! יש בך רוע ניהייה בך רועה את חולה בראש ואנורקסית מטומטמת!! תשחררי מזה כבר!! מי את בכלל שתאיימי שתקיעי?! מי את!!! את הורסת לעצמך את החיים במו ידייך!! את כל כך מטומטמת וחסרת ניסיועוד...

החודשיים האחרונים השתנתי ללא הכר. ההפרעה התחזקה ובגדול. ההגדרה הרפואית שלי היא "אנורקסיה מטהרת" כי באשפוז בגלל שאכלתי כל כך הרבה הייתי מקיאה. כשחזרתי הביתה ההקאות הפסיקו ובחודשיים האלה הן חזרו. אני לא מסוגלת לאכול דבר בלי להקיא לפחות חלק ממנו. אפילו פריכית. אני מרגישה איום ונורא וכל היום מחשבת את הקלוריות שאכלתי בלי קשר להקאות. אני גמורה כבר ועייפה ומפחדת. כל כך מפחדת מתה מפחד לעלות במשקל מתה מפחד מהדופק שלי שרק מאט והמחזור שהגיע בטיפות. אני רוצה להמשיך לחיות את חיי אבל עכשיו גם התחילו בעיות בשירות הלאומי שאני עושה. החליטו להוסיף לי עוד...