שלום. בת 26 מאובחנת עם אסטמה אאזאונפילית
מסוף 2014 כ3 שנים עם התקפי אסטמה קיצוניים-עד הנשמת חמצן.
כבר כמעט שנה מאוזנת עם רלבר 182מג ,הייתי מיועדת לטיפול ביולוגי (xolair) שנדחה עקב עניינים טכנים וכיום מתאימה לטיפול הארוך שלזריקות אלרגיה. במהלך כל תקופת המחלה הובחנתי גם בmosaic attenuation ו-נודולים בריאות. קודם כל אני לא יודעת מה הם אומרים מה זה בכלל והייתי שמחה לדעת.
הייתי רוצה לדעת אם אני צריכה להיות במעקב על זה?זה כרוני?איך מתנהגים עם זה..הרופאה לא ממש הסבירה לי ואני מעדיפה לא לחפש בגוגל. אשמח לתשובה.
היום נחשבת מאוזנת אך ורק ב
הקהילות שלי
בלוגים שמעניינים אותי
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
הי,פעם ראשונה שאני כותבת פה ולא קוראת.
אני אשמח להתייעץ או לקבל כמה כלים להתמודדות.
אני סובלת מדיכאוןוחרדה מעל לשנתיים אפילו יותר .מתקופת הצבא-אני בת 25 והאמת שתמיד הייתי ילדה חרדתית באיזהשהוא מובן.
לפני כ3 שנים עברתי אונס על ידי הבן זוג שלי דאז,שבלי קשר הייתה מערכת יחסים קשה ותובענית בשבילי.
עוד מלפני סבלתי מחוסר בטחון ולא הערכתי את עצמי ולדעתי לכן נכנסתי לקשר הזה כי סבלתי בו מההתחלה ובכל זאת הייתי שם שנתיים.
בשנתיים האחרונות אני סבלתי מאינספור בעיות רפואיות בעיקר אסטמה(מאמינה שזה היה הטריגר הכי קל) הגעתי למרפאת חוץ באיכילוב
אני אשמח להתייעץ או לקבל כמה כלים להתמודדות.
אני סובלת מדיכאוןוחרדה מעל לשנתיים אפילו יותר .מתקופת הצבא-אני בת 25 והאמת שתמיד הייתי ילדה חרדתית באיזהשהוא מובן.
לפני כ3 שנים עברתי אונס על ידי הבן זוג שלי דאז,שבלי קשר הייתה מערכת יחסים קשה ותובענית בשבילי.
עוד מלפני סבלתי מחוסר בטחון ולא הערכתי את עצמי ולדעתי לכן נכנסתי לקשר הזה כי סבלתי בו מההתחלה ובכל זאת הייתי שם שנתיים.
בשנתיים האחרונות אני סבלתי מאינספור בעיות רפואיות בעיקר אסטמה(מאמינה שזה היה הטריגר הכי קל) הגעתי למרפאת חוץ באיכילוב
-
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 13.1.2017דולי יקרה. כואב לקרוא את מה שאת כותבת. נראה, שאת משקיעה אנרגיה אדירה בלדחוק את הכאב שאת חשה אבל המאבק על ה״שפיות״ מותיר אותך מותשת ומרוקנת. לעבור אונס זו טראומה אדירה ואת מציינת אותה במשפט אחד המלווה בהסבר על מה שגרם לך להישאר שנתיים בקשר שאינני יודעת עדיין איך לכנותו. באופן ספונטני הייתי אומרת לך שחשוב שתלכי אפילו למרכז לנפגעות תקיפה מינית ותאפשרי לעצמך לבטא את כל הרגשות והמחשבות שהצטברו מחוויה איומה זו יחד עם זאת אני מרגישה שלאורך חייך צברת כאב אדיר שלא שוחרר בין השאר מכיוון שכנראה לצד הכאב מחשבותייך אודות עצמך מאוד מחלישות - את נשמ -
Edit אני דווקא ניסיתי לדבר עם הסביבה הקרובה שלי,וגם עם הפחות..אף אחד לא ממש אמר לי משהו מעורר או מפקח ..לא יותר מ..אין מה לעשות, חייבים להתמודד ,יהיה בסדר , כל מיני דברים מנחמים. ואני לא באה בטענות פשוט אני לא חושבת שלסביבה שלי יש יכולת לעזור לי בנושא אולי אני מגזימה אני כבר לא באמת יודעת...
תודה רבה על המענה משתיכן. -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 14.1.2017דולי יקרה. נדרשות שנים ארוכות של אימון ולימוד בכדי לדעת איך לסייע במצבים כאלו. אנשים בסביבה אין להם לא הידע ולא הניסיון והם בעיקר רוצים להרגיע אותך ולהבטיח ש"יהיה בסדר" וזה בסדר אבל לא באמת נותן מענה אמיתי למה שאת חווה ומרגישה עכשיו. אני מצטרפת למה שגילה אמרה לך שטיפול הוא תהליך - לא משפט מפתח כזה או אחר משנה חיים אלא תהליך שבעיקר קורה בתוך מול האינטראקציה אותה את עושה עם המטפל. כאב מודחק רק הולך ומצטבר וגורם לזה שנושא אותו להתנהל באורח מצומצם בכדי לשמור שלא יפרוץ החוצה....ולכן צריך לאפשר לו להשתחרר בליווי ובתמיכה בכדי לאפשר לך לגדול -
Edit מסכימה לגמרי,וחשוב לי להבהיר ,שאיני באה בטענות לסביבה שלי בידיוק מהסיבה הזו שאמרת,אני פשוט מעדיפה לחסוך אפילו בשבילהם. אני יודעת שזה תהליך וקשה יותר כי דחיתי אותו. אני פשוט מחכה למצב שאוכל לשלם על כמה טיפולים ברצף כדי שלא תהיה לי נסיגה,עד עכשיו ידעתי שזה בצד עד שיסתדר הפן הכלכלי אבל בחודש האחרון אני לא מצליחה להביא את עצמי למצב של תפקוד בעבודה..פיטרו אותי מאחת,בחודש האחרון ניסיתי 2 עבודות ועכשיו התחלתי במקום אחר וקשה לי ממש להתמודד עם זה שאני יוצאת מהבית בשביל העבודה מה שלא קרה לי בחיים עד התקופה האחרונה ובגלל זה אני קצת דואגת.. -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 14.1.2017דולי יקרה. האם ישנו מישהו בסביבתך או במשפחתך שיכול לסייע בתקופה זו? יכול להיות שהקושי נובע גם מהשינויים הרבים של התקופה האחרונה? -
Edit לא לצערי לא,אמא שלי לוקחת הכל יותר קשה ממני והיא לא הצליחה להתמודד עם רבע מזה כך שגם עם זה לא.מעבר לזה יש את הבן זוג שלי שהוא בעצמו סובל מבעיות גב וגם נמצא בתקופה בעייתית מכל הבחינות. וכמה חברות שמרגיש לי שמקטינות את הסיטואציה בשביל שהשיחה תוכל לעבור..
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו