מישהי

אני נמצאת במקום שלא בטוח שטוב עבורי,לא מבינים את ההפרעת אכילה שלי,במקום לעזור לי מענישים אותי דרך האוכל ולא נותנים לי את הארוחה שלי,לא אכלתי כלום כי הארוחה שלי זה בארוחת צהריים שמכינים והפעם לא נותנים לי אותה,אני לא יודעת מה לעשות מרגישה מיואשת

אני מרגישה אבודה,אני נמצאת ההוסטל למתמודדי נפש שמטפל בכל מיני דברים,אבל לא ההפרעות אכילה. ההפרעת אכילה שלי מחמירה וכל הזמן אומרים לי שזה סימפטום לפוסט טראומה ולכן צריך לטפל רק בפוסט טראומה ומתעלמים כרגע מההפרעת אכילה,אני ממש מודאגת מהמצב שלי,כמעט כל ערב מגיעה למצב של כמעט עילפון . כבר לא יודעת מה לעשות ולמי להקשיב,אני מפחדת נורא והצוות במקום שאני נמצאת אומרים שזה בכלל קשור לשתיית מים ולא להפרעה,אני נורא מבולבלת,המצב הזה מכניס אותי לחרדה ואובדנות ,אשמח לעזרה,לרעיונות מה לעשות

לא יודעת כבר מה לעשות,הגוף כואב כבר מרוב ההקאות ,מרגישה כלכך חלשה... כאילו הגוף כבר לא מגיב ,בקושי מצליחה לעלות את המדרגות לחדר שלי,הכל נראה שחור כאילו שאני עומדת להתעלף, אני מפחדת ולא יודעת מה לעשות,אשמח לעזרה

ההפרעת אכילה שלי מתגברת,שוב חזרו לי הדחפים להקיא ,כבר מתוסכלת מכל העיניין הזה,אני מנסה להחלים ולא מצליחה,מחכה כבר המון זמן לאישפוז יום להפרעות אכילה ולא חוזרים אלי... לא יודעת מה לעשות,מרגישה אבודה

אני מרגישה כלכך נורא,ההפרעה חזרה להיות פעילה ואני לא מצליחה להתמודד,קשה לי מאוד ואני לא יודעת מה לעשות,אני מתמודדת עם כלכך הרבה דברים שלפעמים בא לי פשוט למות.אני לא יודעת איך מתמודדים עם כל זה,ואני מרגישה כלכך לבד בכל המאבק הזה.אין לי עוד כוחות להתמודד מול זה

מרגישה נורא,אחרי כל דבר שאני אוכלת יש לי מצפון ואני רוצה להקיא.עליתי המון במשקל ולא יודעת איך להתמודד עם זה. מרגישה אובדנית מרוב תסכול

אימלההה,אני מרגישה שאני עומדת לפגוע בעצמי.אני לא יודעת איך לעצור את עצמי ומה לעשות.קשה לי כל-כך!!!! אני שומרת את החיים האלו!!!!!!!

אני לא יכולה יותר ,כל יום יש לי נפילות ויש לי תחושות לא נעימות וחוזר רצון לחיות!! אני הלכתי היום לשיחה עם הפסיכיאטרית שלי ועם הצוות באישפוז שאני נמצאת.במקום לעזור לי הפסיכיאטרית שלי דיברה אלי ממש לא יפה ופגעה בי מול כולם.אין לי כבר כח ,ואין לי כח להתמודד יותר עם החיים האלו

קשה לי כבר עם זה שהכל סגור ואי אפשר לצאת.אני מרגישה במצב רוח ממש לא טוב,באלי לפגוע בעצמי או לעשות משהו רע לעצמי.אני לא יודעת מה לעשות ואיך להתמודד עם זה.אני לא רוצה להגיד למשפחה שלי שלא ידאגו לי

אני בשירות לאומי,שנה שעברה היו לי בעיות עם השירות בגלל הפרעת האכילה.השנה התחלתי שירות בלי להגיד לאגודה שממנה באתי.שהם גילו את זה הם ממש התעצבנו עלי והעיפו אותי מהשירות.אני מרגישה שעברתי כבר שינוי והתקדמתי בטיפול שלי,ועכשיו הם פשוט מחזירים אותי חזרה למטה.אני ממש רוצה לשרת כמו שאר הבנות ולהיות במקום שטוב לי בו. הגיוני שבגלל קושי נפשי משנה שעברה לא מרשים לי לשרת גם השנה? אני מרגישה שבורה ומרגישה שאני שוב מתרדרגת אחורה,מה אפשר לעשות? בבקשה תעזרו לי!!!!