חיילת98

אני מרגישה כאילו אני גולשת על מין גל של מחשבות שלא פוסקות. אני לא יודעת יותר אם אלה המחשבות האמיתיות שלי או האם זה המוח שלי משחק איתי משחקים. ברגע שבעיה אחת דועכת (לא נעלמת) בעיה אחרת מופיעה. אני אפילו לא יודעת אם כדאי לסמוך על עצמי. אני פוחדת לדבר. אני לא יודעת מה לעשות יותר.

היי, אני ניסיתי לאסוף היום צואה לבדיקת קלפרוטקטין בעזרת הערכה שנתנו לי. הצואה הייתה מאוד מימיית ולכן כאשר הכנסתי אותה בחזרה שום דבר לא נשאר בתוך החריצים שנמצאים בחלק התחתון של המקל. האם יכול להיות שהבדיקה עדיין תחשב לתקינה למרות זאת ? אני צריכה להחזיר את הבדיקה למעבדות, אבל אני לא יודעת אם יש טעם בכלל. תודה מראש.

היי, אני סובלת משלשולים שלפעמים מלווים בכאבי בטן כבר למעלה משנתיים. רק לפני חודש הייתי לראשונה אצל מומחה גסטרו. המומחה גסטרו אמר לי שכנראה שלא מדובר במחלת מעיים דלקתית, אלא מחלה פונקציונאלית. אך מעבר לתת לי בדיקת לקלפרוטקטין (לא ביצעתי אותה עדיין, מתכננת שבוע הבא) וביקורת עוד 5 חודשים, הוא אמר לי שיכול להיות שזה מלחץ וזהו. אמר לי לקחת סטופאיט כל פעם שאני משלשלת (אני נגד זה). האם יש משהו לעשות מעבר ? אני לא יודעת אם מה שהוא עשה נחשב נפנוף במידה מסוימת. חשוב לציין שכל הבדיקות דם שעשיתי תקינות, זה לא צליאק. לא הילוקובקטור. רק אמרו עוד...

בזמן האחרון אני מרגישה שהסבלנות שלי הולכת ונעלמת. אני לא מצליחה להתאפק בתגובות שלי, אני מקללת ומתעצבנת יחסית בקלות. חלק ניכר מזה מושפע מהעובדה שהתפקיד שלי מצריך ממני להיות כל הזמן עם אנשים (אם זו היתה עבודה, ממזמן הייתי מתפטרת). רציתי לדעת אם מישהו/מישהי סובל מאותה בעיה ויודע דרכים יעילות להתמודדות עם סיטואציות כאלה ? (לנשום עמוק לא עוזר) אני לא יכולה לשמוע מוזיקה מרגיעה או שום דבר בסגנון הזה כי כמעט תמיד יש עבודה.

מרגישה חוסר יציבות בחיים שלי. אני אפילו פוחדת לסמוך על עצמי, פוחדת להגיד את הדברים הלא נכונים, או לעשות את הדברים הלא נכונים. מרגישה שאין לי עם מי לדבר על זה. איך שורדים?

אני מרגישה תסכול רב בתקופה האחרונה. אני מרגישה שקופה במערכת הצבאית מבחינת בריאות נפשית, אני מחכה לקב"ן כבר חודשיים, אפילו יותר. אני ניסיתי לחפש אופציות אזרחיות אבל אין באפשרותי להרשות לעצמי אותם. לא לוקחים אותי ברצינות כי אני לא עושה רעש, כי אין לי אומץ לקחת את זה קצת רחוק מידי וכי על פני חוץ, אין סימנים פיזיים למצוקה. אני בעיקר נלחצת ואין נטייה לתת לזה יותר מידי צומת לב. אני פשוט רציתי לפרוק, מעבר לזה אני יודעת שאין הרבה מה לעשות... או להיות עקשנית, או לוותר למערכת...

שלום. רציתי לשאול אם מישהו/מישהי במקרה מכיר באופן אישי או לא אישי פסיכולוגית (באזור פתח תקווה, קרית אונו, יהוד וכו') במחיר לא גבוה ? אני מודעת לכך שטיפולים פסיכולוגים הם יקרים אבל אין באפשרותי לשלם הרבה כסף. תודה.

הגעתי למצב שאני לא מסוגלת להוציא משפט מהפה מבלי לשפוט את עצמי. אני לא מרגישה שאני מספיק טובה, לא כבן אדם, לא כחברה, לא כבת זוג. זה נובע מחוסר ביטחון נמוך אבל אני לא יודעת איך לטפל בזה. אני צריכה כלים שאין ברשותי. אני מתחרפנת.

אני מרגישה חסרת אונים. לאחרונה נכנסתי לקשר זוגי ובכמו כל קשר שחוויתי עד היום יש לי את הפחד שהבן זוג שלי ינטוש אותי ויפרד ממני. אני חושבת על איך שהוא יכול למצוא מישהי אחרת, הרבה יותר חכמה, נחמדה, מצחיקה וכו'. המחשבות האלה רודפות אותי ועושות את השירות הצבאי הרבה יותר קשה (מהפחד שהוא יאבד עניין בי על אף שהוא טוען שזה לא יקרה). אני באמת מתקשה לתפקד. אני כל הזמן משווה את עצמי לאקסיות שלו. אני לא יודעת מה לעשות יותר.

איך מתמודדים עם שנאה עצמית ? אני לא מסוגלת לסבול את עצמי או למצוא תכונות טובות בעצמי. אני לא מבינה איך בני אדם אחרים מצליחים למצוא בי משהו. מיואשת.