חייבת להתייעץ עם מישהו מקצועי בקשר לחברה שלי...אני דואגת לה ממש אשמח לעזרה!
הקהילות שלי
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
חברה שלי מאושפזת תקופה ארוכה במחלקה להפרעות אכילה...היא לא הגיעה עדיין למשקל יעד וגם רחוקה ממנו בעיקר נפשית, היא לא מסוגלת שמזכירים לה אותו ומרגישה שלמטפלים שלה מה שחשוב זה רק המשקל יעד ולא ההתקדמות הנפשית...היא אומרת שברגע שיתחילו לעבוד איתה על הדברים שמסביב ולא להזכיר לה את משקל היעד שלה בכל רגע היא תוכל יותר להתשתפר ואז העליה המשקל לא תפריע לה כל כך...רציתי לדעת אם החשיבה שלה היא 'חשיבה אנורקסית' וצריך להמשיך להזכיר לה על המשקל (שאני אזכיר לה את זה כמו המטפלים) או שפשוט לשחרר מזה קצת ולעבוד איתה על דברים אחרים....אציין שעבדנו איתה
-
Edit
ד״ר מיכל בן מאיר פסיכולוגית קלינית, עובדת בקליניקה פרטית באזור פרדס חנה-כרכור. את לימודיי עשיתי בניו יורק, ארה"ב וכשחזרתי ארצה לפני 10 שנים השתלבתי בעבודה במרפאה להפרעות אכילה ברמב"ם, שם עבדתי במשך שבע שנים. התמחיתי בהפרעות אכילה דרך כתיבת עבודת הדוקטורט בנושא תקשורת ריגשית באנורקסיה נרבוזה וכמו כן דרך ניסיון קליני עשיר עם נערות ונשים המתמודדות עם הפרעות אכילה. אני מאמינה שאחד הגורמים החשובים בהתמודדות עם הפרעת אכילה ובתהליך ההחלמה הינו בקשת עזרה ותמיכה, וכיום, כאשר האינטרנט מציע קהילות שונות לתמיכה ניתן לבחור להיעזר וללמוד שאת לא לבד במערכה. אשמח להציע מנסיוני ולשלוח יד ואוזן קשבת (ווירטואלית) למי שזקוקה. *(הנכתב לעיל הינו בלשון נקבה אך מיועד גם לנערים וגברים כאחד).מומחה כמוני · 25.12.2019יקירה, אני מבינה שאת חברה שלה ושאת מהווה גורם תמיכה משמעותי עבורה. כדאי להבין שה״התעקשות״ על משקל היעד היא כנראה עקב המצב הבריאותי אבל גם שהמצב הנפשי מאד מושפע מהתת -משקל ותת-תזונה. כלומר, כשמגיעים למשקל היעד לרוב ה״יחשיבה האנורקסית״ נרגעת מעט ואפשר לעשות עבודה פנימית מנטלית ריגשית. גם מבחינה קוגניטיבית יש הטבה ויותר הבנה של המצב. לי נשמע שכדאי שתישארי בגדר החברה ולא תהפכי לאחת המטפלות. אין צורך באמת וזה לא מה שיעזור לה בתהליך. זה מאד מאתגר, כנראה במיוחד עבורך, להיות לצידה. להכיל, להקשיב, ולהשאיר לצוות המטפל לעשות את ההתערבות הטי -
Edit היי, מצטרפת לדבריה של מיכל ובתור אחת שמתמודדת , זה כן עוזר כשחברה שלי פשוט חברה שלי ולא הופכת לעוד אחת מהמטפלות ו"נוזפת" או "משגיחה" עליי ופשוט עושה איתי שטויות וצחוקים כמו פעם...בהחלט כדאי להסיח את דעתה ולעשות דברים כיפים אבל עם תשומת לב מכך שזה לא יגרור הסחה מהדאגה לעצמה. הכוונה שלי היא שכשאתן מבלות ביחד , וכפי שאני מבינה זה דברים שלא כוללים אוכל או יציאה למסעדות ודברים מוגזמים , כן לשים לב שלא עוברות יותר מדי שעות בלי אוכל או שיש פעילות אינטנסיבית של ספורט או כל דבר כזה שיחזק את ההפרעה ויגרור עוד ירידה במשקל... אני מעודדת אותך אול -
Edit ואני מציעה לך להפחית מהכובד והאחריות שאת שמה על הכפתיים שלך! כן יש לך השפעה וזה נכון שאת משמעותית לה אבל אם תעמיסי על עצמך יותר מדי את לא תתרמי לא לך ולא לה.... תדאגי גם לעצמך ואל תהיי קשה עם עצמך את משתדלת לעזור כמה שאת יכולה ובסופו של דבר התהליך הזה דורש הרבה עבודה קשה שלה ולא הכל את יכולה "לתקן"... את אומרת "אסור לי לעשות טעויות" וזה בטח יוצר סביבה מתוחה וזה כמו ללכת על ביצים... זה נכון שצריך להיזהר עם מה שאומרים ועושים אבל את גם אנושית ובסופו של דבר אין לך כוונות רעות ואת לא רוצה להרע לה.. אני גם "תפסתי" את המטפלות שלי וחברות של -
Edit ככה זה עובד כנראה, היום במבט לאחור יותר מבינה את זה שקודם לעלות ואז נדבר...זה עניין של חיים ומוות לפעמים -
Edit
ש שמילפיל עובד למחייתי, אוהב ספורט ופעילות גופנית. מתעניין באמנות ובמה שקורה בחיינו.חבר קהילה · 25.12.2019מבין לליבך, אני יכול לומר לפחות על עצמי שגם לי יש נטייה להסחף ורצון "להציל" ואז להתערב. יכול לכתוב שדווקא לפעמים אי התערבות בנושא יכולה להועיל כדי לשדר לאדם שלא הכל זה ההפרעה, שיש עולם מחוץ לזה . מה גם שאם היא מרגישה רדופה אז להצטרף לצד של המטפלים רק יגרום לה הלתרגז או להתבאס עוד יותר. יותר יעזור באמת כמו שהציעו שתביאי, גם אם זה קשה- וזה קשה- את החלקים האחרים. שעדיין יש אפשרות למשחק ולהנאה מעוד דברים. שלא הכל הפרעת אכילה. דבר שדי מרגישים כשנמצאים בזה. זו מתנה ודבר גדול עבורה שיש לה אותך. -
Edit
ד״ר מיכל בן מאיר פסיכולוגית קלינית, עובדת בקליניקה פרטית באזור פרדס חנה-כרכור. את לימודיי עשיתי בניו יורק, ארה"ב וכשחזרתי ארצה לפני 10 שנים השתלבתי בעבודה במרפאה להפרעות אכילה ברמב"ם, שם עבדתי במשך שבע שנים. התמחיתי בהפרעות אכילה דרך כתיבת עבודת הדוקטורט בנושא תקשורת ריגשית באנורקסיה נרבוזה וכמו כן דרך ניסיון קליני עשיר עם נערות ונשים המתמודדות עם הפרעות אכילה. אני מאמינה שאחד הגורמים החשובים בהתמודדות עם הפרעת אכילה ובתהליך ההחלמה הינו בקשת עזרה ותמיכה, וכיום, כאשר האינטרנט מציע קהילות שונות לתמיכה ניתן לבחור להיעזר וללמוד שאת לא לבד במערכה. אשמח להציע מנסיוני ולשלוח יד ואוזן קשבת (ווירטואלית) למי שזקוקה. *(הנכתב לעיל הינו בלשון נקבה אך מיועד גם לנערים וגברים כאחד).מומחה כמוני · 25.12.2019חייבת לאמר לכולכם.ן שהתגובות שלכם.ן מאד מרגשות. אמיתיות. תודה -
Edit היום.. שאני כבר יותר רחוקה מהדבר הזה..כן עוד בפנים מעט, אני אומרת לך שהרבה יותר טוב לי עם אלו שהקשיבו, שמר על החברות. צריך לתת למטפלים את המקום שלהם ולשמור על המקום החברי , לדעתי כמובן. -
Edit מצטרפת למגיבות\ים מעליי. אם את רוצה להמשיך להיות שם בשבילה, הניחי את נושא המשקל והאכילה בצד. עם כל הרצון לעזור, התערבות מצידך רק תגרום לה להתרחק. נסי לחשוב על זה ככה - כל עוד יש לך מה לשפר בעצמך, נסי להמנע מלשפר אחרים.
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
היי כולם ,יש לי חברה עם אנורקסיה באישפוז מלא קרוב ל8 חודשים...יש לה יציאות מידי פעם עם חברות משפחה וכו'....רציתי להתייעץ לגבי מקומות יציאה שיכולים לעשות לה טוב,כי בכל מקום שאנחנו הולכות אליו יש לה את הטריגר שמזכיר לה את ההפרעת אכילה(למשל קניון-הבגדים המראות בר-זה שכולן אוכלות והיא לא וכדומה)...אשמח לעזרה,תודה.
-
Edit
ד״ר מיכל בן מאיר פסיכולוגית קלינית, עובדת בקליניקה פרטית באזור פרדס חנה-כרכור. את לימודיי עשיתי בניו יורק, ארה"ב וכשחזרתי ארצה לפני 10 שנים השתלבתי בעבודה במרפאה להפרעות אכילה ברמב"ם, שם עבדתי במשך שבע שנים. התמחיתי בהפרעות אכילה דרך כתיבת עבודת הדוקטורט בנושא תקשורת ריגשית באנורקסיה נרבוזה וכמו כן דרך ניסיון קליני עשיר עם נערות ונשים המתמודדות עם הפרעות אכילה. אני מאמינה שאחד הגורמים החשובים בהתמודדות עם הפרעת אכילה ובתהליך ההחלמה הינו בקשת עזרה ותמיכה, וכיום, כאשר האינטרנט מציע קהילות שונות לתמיכה ניתן לבחור להיעזר וללמוד שאת לא לבד במערכה. אשמח להציע מנסיוני ולשלוח יד ואוזן קשבת (ווירטואלית) למי שזקוקה. *(הנכתב לעיל הינו בלשון נקבה אך מיועד גם לנערים וגברים כאחד).מומחה כמוני · 7.12.2019הי יקרה, איזו שאלה מתוקה. חשוב לזכור שהיציאות מאשפוז באמת מאד מאתגרות. כל דבר כמעט מרגיש כמו טריגר, הרי האוכל הוא בכל מקום, תמיד יש השוואות, מראות כמובן. נשמע לי שאולי טיול בטבע יחד, סרט טוב, הצגה, הופעת מוזיקה. מקוה שזה עוזר. שבת טובה -
Edit באמת שאלה מקסימה! רוב הדברים שעובדים טוב אצלי זה ללכת לסרט או לפעמים לבאולינג או אפילו לשבת בבית ולשחק מונופול עם תה חם:) את מהממת! בהצלחה:heart: -
Edit
לא אני.... לא מה שרציתי להיותחבר קהילה · 7.12.2019באמת מהממת -
Edit ים! -
Edit
י יומן מסע שלי … במסע… כבר 5 שנים.. במסע לאהוב את עצמי .. ולצאת מהבולמיה. נלחמת יום יום ופה משתפת את המסע שליחבר קהילה · 8.12.2019וואו. נוגע ללב מה שכתבת. רואים אתהאכפתיות והחום שלך כלפיה.. וזה מרגש! בעיני זאת צריכה להיות יציאה זלא כלולה באוכל.. כמו קולנוע, באולינג, ים, פארק.. שיהיה בבריאות!
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק

- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו