לאחרונה אני חוששת שאולי עברתי לבולימיה או שאני מתקרבת לשם. בעבר הייתי מצליחה להגביל את עצמי מאוד, כמעט ולא הייתי אוכלת, ולאחרונה קורים מצבים בהם אני לא מצליחה לעמוד בפיתוי של מאכלים מסויימים, ואז טועמת מהם, ומשם זה ממשיך ללאכול עוד דברים שאני נמנעת מלאכול אותם בדרך כלל (מתוך ידיעה שכבר ״נכשלתי״ בהגבלה שלי ובתכנון שלי ושאני שיודעת שבלי קשר אקיא את מה שאני אוכל) הבנתי שלפי ההגדרה של בולמוס, זה כולל אכילה של כמות גדולה מאוד של אוכל, עד התמלאות לא נעימה, וזה לא המצב אצלי- מבחינה קלורית במצבים האלה אני מגיעה לבערך כמות קלוריות של ארוחה ממוצ
אני לא יודעת אם יש לי הפרעת אכילה ואם כן איך לגשת לזה
לפני כמה חודשים עליתי במשקל ובעקבות זה שיניתי את הרגלי האכילה שלי לפני חודש בערך- זה התחיל כדיאטה בריאה ומאוזנת אבל עם הזמן כמות הקלוריות שאכלתי ירדה וזה הגיע למצב שאני בקושי אוכלת, ממש קצת, ואני מודעת לזה שזה ממש לא בריא וזה רחוק מכמות הקלוריות שאני אמורה לאכול ביום אבל בכל זאת אני ממשיכה עם זה ואפילו מוצאת סיפוק בתחושת הרעב שאני מרגישה במהלך היום
הייתה לי ירידה די מהירה במשקל בשבועות האחרונים
-מי ששם לב לכמות שאני אוכלת אמר לי שאני מפתחת הפרעות אכילה ושאני צריכה לקבל עזרה
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחוהתקפי האכילה יכולים להחריף ויכולים גם לא, ובהתאם לכך האבחנה יכולה להשתנות לבולימיה ויכולה גם לא. מכיוון שבהגדרה של בולמוסים מתייחסים לכמות אוכל גדולה ביחס למה שרוב האנשים היו אוכלים באותו פרק זמן, כנראה שמה שאת חווה לא היה מקבל כרגע את האבחנה של בולימיה, אבל זה יכול להתפתח לכיוון הזה, ובכל מקרה, נשמע שזה מעורר בך מצוקה רבה, ללא קשר לאבחנה. כאמור, מה שאת מתארת נשמע כמו מהלך נפוץ וטבעי מאד שקורה אחרי תקופה של צמצום והגבלה, ואני מציעה שתנסי להתייחס לשינוי הזה לא ככישלון, אלא כתמרור אזהרה שמנסה לומר לך שאי אפשר להמשיך לחיות בתנאים של צמצו
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו