רציתי לשתף תסמין מוזר שעובר עליי לאחרונה כדי לבדוק אם מדובר במשהו ידוע כי לא הצלחתי ממש למצוא על זה מידע באינטרנט.
הייתי לוקח פריזמה במשך 5 שנים אבל הפסקתי כי הכדור עשה לי לא טוב בוושט וגם די הפסיק לעבוד אחרי תקופה כזאת ארוכה.
מאז שהפסקתי לקחת את הכדור אני מרגיש שהתסמינים הפיזיים בגוף שלי של החרדה יותר חזקים (שזה בכללי משהו שנוכח אצלי באופן חזק - יותר תסמינים פיזיים של חרדה ופחות חרדה מחשבתית) ושמתי לב למשהו שהתחיל ולא זכור לי שהיה לפני שהתחלתי לקחת פריזמה וזה קושי בבליעה.
מדובר לחלוטין בתסמין שהוא פסיכולוגי אבל זה מקשה עליי
היי,
אני לוקח פריזמה כבר חמש שנים על בסיס יומיומי, ובשלוש השנים האחרונות אני על המינון הכי גבוהה ככה שאני לוקח פריזמה פורטה (הכדור המוגדל והארוך).
לא היתה לי שום בעיה איתו בשום שלב אבל בשבועות האחרונים הכדור עושה לי צריבה וכאבים חדים כל פעם שאני לוקח אותו. ניסיתי לשתות עם יותר מים, לחצות, בישיבה, בעמידה, מה לא, ועדיין, כל פעם אחרי שהכדור יורד הוא גורם לשריפה וצריבה. זה כבר הגיע למצב שבו אני לא מצליח לתפקד ולאכול כרגיל פשוט כי הכאב כל כך שורף, והיו אפילו כמה ימים שלא הצלחתי לבלוע כרגיל והיו לי כאבים חדים בגב (כמו גלים של כאב חד). זה
שלום,
חלקכם אולי זוכרים אותי מפוסט דומה שכתבתי לפני תקופה גם בנוגע לקבלת קצבת נכות.
נקבעה לי בשבוע הבא ועדה רפואית חוזרת לאחר ערעור על החלטת הראשונה בה קיבלתי 20% לצמיתות (מה שלא מזכה בשום תמיכה כספית)
רציתי לשאול את כל אלו שמקבלים קצבה על מה לדעתכם חשוב לדבר בוועדה (בועדה הקודמת הפסיכיאטר נתן לי לדבר בכללי ופחות שאל שאלות ספציפיות ולדעתי זה השפיע על ההחלטה בסוף)
על מה חשוב לדבר ולספר מתוך כל הדברים, כי יש לי נטייה לדבר על מה שהיה ואני מבין שזה פחות רלוונטי להם.
כל טיפ יעזור....
היי, אני לא ממש יודע מה מטרת הפוסט הזה אבל אני מרגיש כרגע תקוע וחסר אונים בלי יותר מידי שליטה על הסיטואציה ואשמח לשמוע עצות ממי שאולי היה בחוויה דומה או שמבין בנושא ויכול לעזור.
שמי בן, בן 19, סובל מהפרעת אכילה לא ספציפית, הפרעת חרדה כללית, הפרעת דיכאון וOCD. הייתי בטיפולים פסיכולוגיים ופסיכיאטרים לאורך השנים שחלקם עזרו וחלקם פחות, כרגע מטופל אצל פסיכיאטר ודיאטנית.
המצב בבית עם ההורים לא טוב - סביבה אלימה ורעילה ובשילוב עם המצב הנפשי התוצאה היא חוסר אונים יום יומי.
סיימתי ללמוד בתיכון בסוף שנה שעברה ומאז אני בבית בחוסר מעש בעיקר. ל
התחלתי לקחת וולבוטרין לפני שמונה ימים. הדיכאון שלי שחשבתי שהיה במצב יציב פחות או יותר החמיר מאוד מהרגע שאני לוקח כל יום את התרופה. בתופעות לוואי כתוב שזה נפוץ בסביבות גילי תופעות לוואי כמו נטיות אובדניות והחמרת המצב. אין לי דרך לתקשר באופן ישיר עם הפסיכיאטר שלי עד הפגישה הבאה שלנו (אני מטופל דרך מרפאה... מסובך). מה הייתם ממליצים לי לעשות? האם השלב הזה אמור לעבור או שהתרופה פשוט לא מתאימה לי?
קלונקס אין צורך דוקא לבלוע , אפשר ללעוס אותו .
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחומצער ממש לשמוע?
אבל לא מכירה את התופעה
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחובן יקר, אתה מתאר קושי בבליעה שהוחמר לאחר הפסקת הפריזמה. הקושי לבלוע כפי שאתה עצמך מציין הוא תסמין של החרדה שהתלבש על נושא הבליעה. בינתיים הוושט שלך למדה להתכווץ בכדי לא לאפשר לטיפול התרופתי לעבור. כמה הצעות:
1. בדוק עם הרופא המטפל בנוגע לנוגדי חרדה שניתן להמיסם ולשים במעט מיץ.
2. כדאי ללכת לטיפול ולמטפל שמיומן בגישות כמו היפנוזה ואי אמ די אר שיעבדו איתך על נושא זה.
3. נסה לבדוק בשלב הראשון אם אתה יכול להמיס ולבלוע משהו נוגד חרדה ואז את הטיפול התרופתי שלך - כמובן עד לזמן שיש השפעה של הכדור.
4. עד שאתה מתחיל טיפול נסה לעבוד
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחואני חוזר ואומר באופן בדוק .
פסיכייאטרים גדולים אמרו לי שאפשר ללעוס קלונקס .
אין צורך לבלוע ולא להמיס .
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחובן יקר, חרדה וקושי בבליעה - שניהם הוכים יחדיו ומדובר בצימוד מוכר. מחקרים מראים קשר ברור ביםן חרדה לתסיחמינים גופניים שונים כולל קושי בבליעה. הפרעת חרדה ובמיוחד כשמדובר בחרדה כוללת גורמת למתח מוגבר באזורים שונים בגוף כולל בשרירי הצוואר והגרון מה שעלול להקשות בבליעה. קושי בבליעה נקרא בשפה המקצועית "דיספאגיה" - מצב בו האדם חווה קושי בבליעה ללא סיבה פיזיולוגית ומצב זה קשור לעיתים קרובות למצבים נפשיים ובעיקר לדיכאון וחרדה. הדברים הם עוד יותר ברורים וקשורים מאחר והקשיים בבליעה עךו לאחר הפסקת הטיפול התרופתי. אז כמה המלצות:1. נראה שכרגע החר
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו