אנונימית1234

הבית ריק מיזה שעתים הילדה עם בעלי בים אני בביתי אינני אוהבת לטייל ולבלות מרגישה חוסר טעם לפעמים. הייתי רוצה איתם זמן איכות אך מצד שני מדרבנת אותך לצאת ניקיתי סידרתי הכנתי ארוחת ערב מכל טוב. האושר לא חזר אין בראשי כל רעיון נפגשתי עם חברות בבית הקפה הפינתי היה מאוד נעים ערב נוסף שלא נותן לי מנוח

לאחר והפרסום הקודם שלי לא קיבל התייחסות אכתב את טענתי מחדש, מדוע כאשר אני כתבתי למשהי בפרסום שלה תגובתי נמחקה והפרסום שלא היה במקום אינו נמחק?. מדוע לאותה אחת יש את הבמה לפרסם פרסומים מדיי פעם לאחר שקיבלה מענה?, אני תוהה איכן הגבולות? , האם מותר לתת יחס מעודף למתנדבת ספציפית ולכתב עלייה בכל פרסום כמעט?, האם זה נכון? מדוע לא מעירים לאותה כותבת הפוסט על ההגזמה שלה? אותי זה לא מעניין לקרוא עד כמה היא אוהבת את אחת המתנדבות ומעבר לכך לראות בפרסום תגובות שלצורך העניין אינן מתאימות לאווירת הפורום. מדוע זה נשאר? וכאשר אני מגיבה נמחק?

אתמול כתבתי תגובה לאחת הפונות בפורום, אך לא את הפוסט של הפונה עצמו , מדוע? האם קראת את התוכן שהיא בחרה לכתוב? אני מבקשת כמו שהתגובה שלי נמחקה גם הפוסט שלה ימחק התוכן לא מכבד את הפורום. תודה!

שמתי את הקטנה בגן, בעלי יצא לקניות אני מסדרת לכבוד שבת, ובוכה. אין טעם לכלום בחיים האילו, הלב נשברכל פעם כשלבד בבית, בנוסף לכך שאני מרגישה כה לבד הייתה מישהי שמאוד פגעה בי כאשר הגבתי לה. זה לא הוגן כלפיי לקבל תגובה של חוסר אכפתיות. על כך שכתבתי שיש לי קושי משלי, נרשם על ידה שזה לא מעניין אותי , שאלך לפסיכולוג נפגעתי

בשעות כאלה הייתי רוצה קצת רעש, לדעת שאני לא לבד נאבדת במחשבות הריקות הקטנה ישנה ובעלי עובד. מה נותר לעשות ? בודדה ניסיתי לקחת כדור שינה כדי לישון לא מעוניינת לחשוב דממה

בעלי לקח את הקטנה לשחק אצל חברה הטובה שלה מהגן אז יצא שהבית שלי ריק , הלבד מקיף אותי. אני סידרתי מהבוקר את הבית , חברות היו אצלי בשעות הבוקר הילדה תחזור ב19:00 יחד עם בעלי פעמים רבות מרגישה תלויה בו מאוד הרגש לא מרפה קיבלתי הצעה לשמור על ילד בן שנתים לכמה שעות אני עדין מתלבטת כיוון ויש לי את הקטנה שלי

מאז הקורונה הכל נעלם כמובן גם שמחת החיים, מתעוררת בבוקר שמה את הילדה בגן נפרדת מבעלי יושבת על המרפסת ושוב חושבת לגבי משמעות החיים בכל זאת אני אישה נשואה בעל אוהב ילדה מדהימה בת 4 שממלאה אותי ואת החלל הריק שיש כשאהובי בעבודה. מה יש לחיים להציע , פוטרתי מעבודתי הקודמת והיום אני בבית מעדיפה לא לעבוד מעדיפה לשקוע במחשבות ובדיכאון שנוצר בשנה האחרונה הזו