שלום לכולם, אשמח להקשבה ואולי עצות מדוע הדבר קורה לי, אני בן 32 מרמת השרון, התארסתי לפני 3 חודשים, וסך הכל באמת שאין לי תלונות ונהניתי מהחיים שלי עד מאוד, כבר תקופה ארוכה שאני רוצה לשנות מקום עבודה, שכן אין אפשרות ממשית להתקדם שם והוא די גורם לניוון המוח (אנליסט במגזר הציבורי) למרות הנוחות שלו.
קיבלתי הצעת עבודה עם 3,000 יותר ברוטו למשרה בחברה רפואית בתל אביב, שקלתי לקחת אותה ובסוף ויתרתי עקב שיקולי עצלות להגדרתי (בתל אביב עובדים 5 ימים בשבוע מהמשרד ואילו במגזר הציבורי כעת רק שלושה ימים מהמשרד).
לא שיערתי עד כמה החלטה (סופית כמו
הקהילות שלי
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
במצבים כאלה אשתמש בשתי שיטות.
שיחה אישית - שב עם עצמך. תעשה לעצמך שיחת בירור. מה אני מרגיש? מה אני יכול לעשות בנוגע לזה? מה אני לא יכול לעשות בנוגע לזה? האם אפשרי שאני מרגיש x על משהו שלא בשליטתי?
תשתף את בת הזוג שלך, משפחה או חבר טוב. הם כנראה יגידו לך דברים שאתה כבר יודע אבל בכל זאת מדובר בתמיכה שרק תועיל.
ֿאגרסיביות - אתה צריך להיות אגרסיבי עם עצמך. כי כל החוויה הזאת היא דרדרת שקל להחליק בה בלי סוף. אתה צריך להיות אגרסיבי עם עצמך בכך שאתה לא מוכן ליפול בגלל משהו שנקרא ״עבר״. משהו שלא בשליטתך.
ֿזה נורא קשה ולכ
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחושלום לך יקר, אני מבינה שאתה מרגיש חרטה על המשרה שסרבת לה ומצד שני נשמע שבזמן שעשית את ההחלטה לקחת בחשבון דברים שהפריעו לך. אני יכולה לחשוב שגם אם היית לוקח את המשרה ומתחיל לנסוע בכול יום הר שיכול להיות שהיית נכנס לדיכאון גם מן ההחלטה ההפוכה - לעזוב את העבודה. בכול מקרה נראה שההצעה לקבל את המשרה ה"רפואית" הגיע לך מוקדם מדי, בזמן שעדיין לא היית בשל לעשות את ההחלטה, ייתכן, ששיחקת בראש שלך בדימיונות לגבי העזיבה של המקום הנוכחי אבל לא באמת שקלת את זה באופן מעשי. בכול מקרה האבל על העבודה נראה שלא באמת שייך לעבודה שכן בגילך אין שום בעיה לחפש
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחופריאר בגדול.. חבל שוויתרת על ההצעה.
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחומי אמר שלא תקבל עוד הצעה טובהס? אומרת לך דוגרי, נראה שעולם הקריירה משתגע...
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו