Eden141

זה סיפור ארוך וקשה לספר אותו,

אני מתכתבת בסוגיה מסוימת באינטרנט בנוגע לשתי אחיות מפורסמות מסיבה מסוימת, ואנדורה המעריצים טוענים שאחות אחת מועדפת)פייבוריטית( על האבא והשניה על האמא. ואני מכחישה את זה באיך שאני רואה את הסיפור. כי ההורים באמת עושים מאמצים לא ליצור הבדלים בין האחיות ובאמת מראים להן אהבה.

אותם אנשים אומרים לי שבכל משפחה יש ילד מועדף, וזה תמוה לי, כי במשפחה שלי אין דבר כזה, אף פעם לא הרגשתי שיש מועדפות. ושאני חיה בפנטזיה.

וזה נושא שפגע בי כי אני רגישה מאד כלפי אחרים.

והייתי רוצה לשאול אתכם,

באם זה נורמלי שבמשפחות יהיה

ועדינה. שנות ה20 הראשונות.

אני בעבודה זמן מה, מקום עבודה חדשה לגמרי.

נכון להיום אני מרגישה הרבה יותר ביטחון מבהתחלה, ואני מרגישה שאני יודעת כמעט הכל.

אני גם עוזרת לאחרים ומדריכה קצת, במיוחד היום.

היום גיליתי, שמישהי אחרת שהייתה איתי באותו מחזור הכשרה נבחרה ללכת להכשרה לתפקיד בכיר יותר. לא אמרתי כלום למנהל, אבל עצוב לי ואני בוכה קצת בבית. כי אני הבעתי בפניו את הרצון להתקדם.

אני לא יודעת מה היא הביעה, אבל אני מרגישה שאני ממש מתאימה. ואני לא יודעת אם ההזדמנות הבאה להתקדם תגיע בקרוב.

הייתי רוצה לקבל חיזוק מכם ואולי לשמוע את העצה שלכם. מה אתם מצ

תגובות שנגדי בויכוח מקבלות יותר לייקים, מציק לי.

אבל אתם חושבים שאני צריכה להסתכל על הלייקים או על זה שאמרתי את האמת שלי?

איך אתם חושבים שאני צריכה להסתכל על זה מהצד? 

איך להמשיך ולבטא את האמת שלי ברשתות החברתיות ועדיין להישאר ערכית?

אשמח לתובנות שלכם, זה משהו חשוב לדון בו בדור הזה

היי, אני חברה באתר באנגלית שכוסק בכל מיני שאלות, וביניהן ישנן סוגיות שאנשים משתפים תהיות שקשורות לתמיכה רגשית עבורם ועבור הסובבים אותם. נתקלתי בשאלה של בחורה צעירה ואני רוצה לעזור לה ולענות לה. אשמח אם תוכלו לשתף פעולה.

ניסיתי לתרגם את השאלה באופן הכי מדויק ולסכם אותה:

אחותי הגדולה היא בת 18 וחצי וקיבלה את רישיון הנהיגה שלה בימים האחרונים, אבא שלי מתכנן להביא לה רכב יוקרה כמו שהיה לו כצעירותו ליום הולדת 20.

אני עוד מעט בת 17 בחודש הבא, ואני ממעטת לשמוע תכניות על מתנות עבורי. אין לי רישיון וגם לא התחלתי ללמוד תיאוריה או נהיגה עקב עיסוק ב

בדרך כלל אני זאת שאלופה בלתת עצות ולהיות הדמות החזקה שמחזקת ומחזיקה את כולם.

אבל לאחרונה אני ברגע של חולשה, ייסורים שלא עוזבים אותי.

קשה לי. אני מתייסרת בגלל משהו שקורה למישהי מוכרת אחרת במדינה שלא שלי.

קשה לי לראות מה שהיא עוברת, קשה לי להעאלות את הסיטואציות ההיפותטיות שהיו משקפות את מה שהיא מרגישה.

ואני בוכה, לפעמים גם בלילה.

אני כל הזמן חושבת עלי, מרגישה קשורה אליה איכשהו. אני מעריצה אותה, כי היא דמות חיובית סך הכל.

קשה לי לראות אי צדק מהצד.

אני פוחדת לחשוף את המקרה לעומק, בגלל שאני לא רוצה שישפטו אותי.

אשמח שתתנו לי עצה ואם יש לכם שאלות ע

המדריך להערכה עצמית(self-esteem):

כל אדם בעולם רודף לאחר הערכה, כל אדם בעולם מחפשת את היחס הטוב כלפיו מסביבתו, את ההערצה, את התשואות ומחיאות הכפיים, הדברים הללו לגיטימיים וטבעיים ביותר, אחרי הכל זה טבע האדם להיות מוקף באנשים שיחסם חיובי כלפיו.

אבל..אנשים שוכחים את העיקר..הם רודפים אחרי כסף..רכוש..חיצוניות..מוחצנות..תארים ומעמד..

אך תנו לי לענות לכם, שבמתכון שאציג כאן היום..כל המצרכים הללו..לא נכללים כלל.

אנשים חושבים שאם הם ישיגו את ה- X, תיפתר המשוואה והם יקבלו את ה- Y.

אותם אנשים לא קולטים שהם בעצם טועים ומזיקים לעצמם בגישה הזו, כי בסוף.

*נכתב בשם חברה בשם סופי-

אני הייתי בבית הספר העממי של אחיינית שלי, אני אחת מהאופוטרופוסים שלה, היה טקס חלוקת פרסים שנערך כל קיץ בבית הספר, והשנה זה נערך באוגוסט. 

הילדים עולים לבמה יחד עם ההורים שלהם ומחכים לקבל הפרס ושיקראו להם לקדמת הבמה.

היו 2 אחיות בכיתות שונות, הגדולה יותר קיבלה גביע ופרס מלגה לבית ספר חיצוני לאומנויות והשניה הקטנה קיבלה רק תעודה. 

כשהקהל מחא כפיים לכל אחת מהן בנפרד: הגדולה חייכה עם מבט לקהל, לעומת זאת..הקטנה הסתכלה הצידה לכיוון הוריה..לדעתי כאילו היא מחפשת את האישור שלהם ולראות איך הם מגיבים.

לדעתי זה לא היה תקין, וה

לפעמים אני מודה לעולם..לאלוקים..שאני אדם פשוט ואני שייכת למשפחה פשוטה. משפחה מהישוב.
רבות בילדותי חשתי קנאה כלפי משפחות מפורסמות, ואפילו משפחות מלוכה, שאיך ילדה חמודה כמוני אז, לא מגיע לה להיות נסיכה, תרתי משמע.
הבנה תמיד מגיעה עם בגרות ומחשבה על מציאות הקיימת. ההבנה האמיתית של מה שקורה בחיים, שהחיים הם לא דיסני. והחיים הם לא חלומות במסופוטמיה.
לא אגיד שהחיים של משפחה כמו שלי, משפחה מהישוב הם מושלמים, אך אוכל להגיד שאם שמים על כף המאזניים, הם יותר טובים. משום שלא כל דבר זה כסף.
חיים ציבוריים בפרט הם מורכבים, שלא נדבר שכל המשפחה מעורבת באי

אני שואלת את השאלה הזו בשביל חברתי, כי אני אובדת עצות. שמה אופל.

חברה שלי התקררה מאד,

העניין הוא שהיא מספרת שהיא ממש לא אוהבת את הרופא שלה, שהוא מחריד ומטריד..היא ממש לא מרגישה בנוח. אני שואלת אותה בניסיון לברר יותר..שאולי תספר לי מה קורה, אבל היא לא משתפת. כחברה טובה וכמו אחות של ממש, באשר היא בת יחידה להוריה, אני מכבדת אותה ואת הספייס שלה ובו זמנית נותנת לה את האפשרות לבוא לשוחח איתי וכתף תומכת כשתרצה. 

היא שוקלת לבקש מאביה שיבדוק אותה, הוא גם רופא..

היא שאלה את עצתי בנידון ואני לא יודעת מה לומר. ניכר לדעת שעם הרופא שלה היא לא מרגישה בנ

אני עוקבת אחרי כוכב רשת, זה פריקי שאני כל הזמן מגיבה לו שאני מעריכה אותו בסטורי ובתגובות? וכמה חבל שאני לא מכירה אותו?

חלק מחברי טוענים שזה מביך ופתטי.

בבקשה אשמח גם לדעתכם הכנה. לא למשהו שארצה לשמוע. אשמח שתבנו אותי באיך ולמי להביע הערכה בצורה מתאימה.

יש כוכב רשת בחו"ל שכתבתי לו ונראה לי שחושב שאני פריקית. כי ההודעות היו ארוכות, בגלל שהיה לי מה לשתף בתחום עניין משותף. אבל הוא הזמין לעקוב אחרי האינסטה האישי שלו בסטורי הכללי. כדי לראות תמונות ממסיבה שהיה בה.
אני מפחדת שהוא יחשוב שאני עוד יותר פריקית. שהוא לא יאשר.
כי שם יש לו רק 300 ומשהו עוקבים.
ואני לא רוצה להיפגע שהוא לא יאשר.

מה דעתכם? מה לעשות?
לשלוח בקשה ולהמר?

יצאתי לדייט עם מישהו..כבר זמן מסוים..ואני לא מצליחה להימשך אליו, הוא נמוך ממני. ואני מעולם לא נמשכתי לנמוכים ממני.
תראו, אני עצמי לא אדם גבוה, ממוצעת 1.60.
וקשה לי. כן, זה הפיל הגדול. קשה לי שאני לא נמשכת, על אף שהוא חמוד ולא אדם רע בכלל. מהרושם שיש עד עכשיו.
גם במשפחה כולנו ממוצעים, ואני גם מבעיות המשיכה שלי, וגם מהרצון למצוא קשר רציני לבניית משפחה, קשה לי לצאת עם נמוך ממני, כי הרצון שלי הוא שלילדים שלי יהיה גובה סביר. בלי לפגוע, כן?
אני כמעט 20 והוא 27, אנחנו בשלב ובקצב אחר..הוא לא מבין שאני צריכה את הזמן שלי.
גם הוא מחפש קשר רציני, אבל