מיונז

יודעת שהשעה קצת מאוחרת אבל דיי הרגשתי שאני צריכה לכתוב נראה לי הפעם האחרונה שכתבתי הייתה יותר מחצי שנה 

הרבה דברים ישתנו מאז הרבה כל כך גדלתי בשנה סיימתי לימודים עליתי במינונים של הכדורים שניתי פסיכאטר ילדים לפסיכאטר בוגרים פטור צבאי נפשי 
עברתי כל כך הרבה ואני עדיין לא יודעת איך לסכם את כל התקופה הזאת חשוב לי לעשות עם זה סגרת מעגל
מצד אחד אני מאוד שונאת ללמוד ורק חיכיתי לסיים את הלימודים מצד שני עכשיו שזה כמעט נגמר אני ממש לא רוצה שזה יסתיים מצד שני אני יכולה לעשות שירות לאומי בבית ספר שלי זה יתן לי ככה עוד שנתיים להיות שם 

אני אוהבת את

אני לא יודעת מה יש לי אבל לא משנה מה אני אעשה אם אני אהיה עם אנשים אני ארגיש רקנות אני מרגישה שאני רוצה לפרוק בבכי את מה שיושב אליי

העניין שאני כל יום מרגישה ככה וכל פעם אני בוכה אני מרגישה את הרקנות חלק בלתי נפרד ממני 

אני שמה מסיכות כדי לנסות להראות שהכל יפה וטוב בחוץ אבל בעצם אני בפנים מרוסקת ורק רוצה לבכות

סתם היה לי רצון לשתף למרות שאני יודעת שזה לא ישנה משהו

נ.ב אני עם כדורים פסיכאטרים שאמורים לסדר את מצב שלי בקצרה אגיד שלפני הכדורים הייתי עם מחשהות אובדניות ועוד כל מיני דברים 

עכשיו אני עם תחושה רקנית ותחושה שבא לי לבכות כל הזמן