עד מתי המחשבות והפחד מהאוכל ינהלו אותי.
אני לא מתפקדת, כל היום בחרדות ודכאון. כל היום בעיסוק עם הארוחה שאכלתי וזו שתבוא אחריה.
מטופלת בכדורים (הוחלפו כבר מספר פעמים) שכלל לא משפיעים.
הייתי שנה וחצי בטיפול פסיכולולגי ומצבי רק הדרדר.
איך יוצאים מהלופ האינסופי הזה.
איך מחזירים קצת שלווה ונחת לחיים?

:(
למה לדעתך המצב רק התדרדר בתקופה של הטיפול הפסיכולוגי? הם דווקא קשורים אחד בשני, ההידרדרות והטיפול?
אני לא יודעת מה לכתוב כדי שיעזור, לא מרגישה שיש לי משהו חכם מדי לכתוב, רק שמבינה ממש...
את הלופ הזה שמרגיש שהוא לא נגמר, שהמחשבות באות בלי שליטה, העיסוק האינסופי של 24/7 המתיש הזה, שמצמצם כל טיפה של הנאה ממשהו אחר...
אם הכדורים לא משפיעים אולי כדאי אחרים? אולי הם איכשהו בכל זאת כן משפיעים אבל קצת ובדרך כמעט לא מורגשת?
יש לך איש מקצוע להתייעץ איתו על זה?
מצטערת שאין לי איך לעזור יותר מדי, רק מקווה שיהיה לך לאט לאט יותר טוב..
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחויכול להיות שדווקא בטיפול המצב הידרדר כי כנראה שצפו דברים רגשיים חזקים ועמוקים שפחדת לראות אותם. זה הסבר מאוד הגיוני. אני ממש מבינה לליבך. ממה שאני יודעת, ואני מקווה שזה לא יכעיס אותך. כל העניין הזה של הפרעות אכילה , השמנה אנורקסיה בולמיה, אלו הם רק מלבושים למשהו עמוק יותר. כלומר, ההתעסקות עם האוכל או אי אכילה או עם דימוי הגוף הם מנגנוני הגנה שמנסים להסתיר מאיתנו או שאנחנו לא רוצות לראות את המקומות הכואבים שלנו. מפחדות לראות אותם ולעבור דרכם. אבל אני גם יודעת שהדרך הכי טובה להתגבר על כאב היא לעבור דרכו. אני יודעת שזה ממש לא קל, וגם הכי
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחונשמע שאת אחראית לעצמך ובאמת מחפשת לחיות', אז את כבר בכיוון הנכון (: , יכול בהחלט להיות שהיית מטופלת לא נכון, או שהגבת לזה קשה, בכ"מ כל אחת מאתנו שונה בסיבות להפרעה ובעוצמת הקושי וההשפעה על היומיום, במילים בודדות קשה לדעת מה יושב לך על הלב, ממה את מפחדת, ועל אלו תפיסות בנויה ההפרעה, בכ"מ אם את לא אוהבת לאכול ולא אוהבת דיאטנית במקרים מסויימים אפשר בלי, העיקר שתצליחי לחיות, להתקדם, לפרוח, ולממש את עצמך, באופן הכי בריא שאפשר לנפש וגם לגוף, כולי איתך!
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו