וינסנט ואן גוך

אתמול לחמש דקות חזרתי להרגיש משום דבר מהטבע 

ולא היה אנשים שם רק אני שחזרתי לחיות גם אם זה על הירח גם אם לחמש דקות

זה השאיר לי נקודה קטנה של אור

אני בדיכאון די הרבה זמן - ולכן אני מתרחקת מאנשים וגם לא ממש קשורה לחברה שאני נמצאת בה

ונירא לי שלכן זה ככה אבל אני ממש אבדתי את איך לדבר אם אנשים,

אני לא מצליחה לדבר איתם  הם אומרים משהו ואני צריכה להגיב ואין לי מה להגיב אני מבינה מה אני אמורה להגיב ומה הבן אדם שמולי רוצה לשמוע אבל אכשהו לא מצליחה לומר ולשדר את זה 

וחוץ מזה כמעט כל השיחות ממש משעממות אותי אני מנסה לדבר אם מישהו ולשמוע מה הוא אומר וזה תמיד משעמם שזה מוזר כי פעם זה לא היה ככה וגם כי אני אוהבת להיות בצד שמקשיב ובגדול דווקא להיות בצד הכי מענין אותי כי ככה אני יכולה לתפוס סיפ

אני? אני לא מפחדת מכלום

לא אני לא מפחדת מנחשים,לא אין מה לפחד מכלבים,לא ממקומות סגורים.לא בטח שלא מחושך. לא גם לא מהמוות.ולא אין גנהום

אני לא מפחדת מכלום

בעצם אולי כן קצת המון אבל  אני לא אגיד לך את זה 

אני מפחדת מכישלון 

אני מפחדת מהצלחה

אני מפחדת להיות במרכז 

מפחדת שמישהו יגלה מה אני באמת 

מפחדת להיות שונה,מפחדת להיות "כולם" 

מפחדת מלדעת, מפחדת מבורות

אני מפחדת להיות אני

אני מפחדת לדבר 

מפחדת להיות לבד  

אני מפחדת מאנשים

מפחדת לאבד  רצון לחיות 

אבל אני הכי מפחדת מאכזבה שכל העולם ידעלא אכפת לי, שרק היא לא, לה לא מגיעה בת כזאת. ואולי נולדתי חולה ?וא

שמישהו בבקשה יגיד לי מה עובר עלי,הלוואי שאני אדע מה צריך כדי לצאת מזה,אני לא מרגישה כלום שום רגש רק ריק אחד גדול, אני לא מבינה את העולם הזה בכלל, משתמשים פה בדת (שבגדול דת זה המצאה גאונית זה בא ואומר יש שאלות לי יש תשובות, ודת גם מביא מטרה מביאה עבר רצון לעתיד, דת היא בבסיס דבר מאוד יפה ופלוסופי אבל רוב האנשים בעולםם הפסיקו לחשוב והשאלות האלו כבר לא מענינות אותם. לדעתי) כדי לשנוא.

 אין לנשים אפשרות להחליט על הגוף שלהם, אם חלקים בגוף שלי שווים יותר ממני באו תרצחו אותי ותמכרו לסוחרי אברים. אבל למה אני אמורה להסתובב ברחוב בהרגשה שאני לא ש