Itay30301

למרות המציאות הלא קלה בחודשים האחרונים דווקא הייתה לי תקופה ממש טובה וחיובית

הייתי עסוק בעיקר בעבודה שאהבתי וכל יום פגשתי חברים וסהכ הימים שלי היו טובים  

עכשיו אני לא עובד ואני מנסה להתמקד בלימודים התחלתי והייתה לי מוטיבציה גדולה בהתחלה 

אני יודע שזה יישמע מוזר אבל התחלתי להרגיש רע אחרי שראיתי סדרה מסוימת והיא "נגעה בי" בהרבה מובנים 

בכללי זה עורר בי כל מיני מחשבות על החיים עצמם, על העבר השלי וגם מין נוסטלגיה מוזרה 

וזהו... קשה לי להוציא את זה מהראש וקשה לי לעשות משהו אחר

יש בי מין עצב כזה שמשתלט עליי 

לקחתי קצת הפסקה היום לנסות אולי לתת לז

זה כבר דבר שקורה תקופה ארוכה, היחסים שלנו כל הזמן מדרדרים 

הגענו למצב שאני כבר לא יכול להסתכל עליו ואני פשוט לא סובל אותו

זה לא דבר שכיף לחשוב על אבא שלך... אבל באמת מפריע לי איך שהוא אגואיסט, אכפת לו רק מעצמו, נותן אווירה שלילית

אני כבר הרבה זמן מרגיש שהוא פשוט מוציא לי את האוויר מהמפרשים ורק הנוכחות שלו עושה לי רע 

כל דבר חיובי שרציתי לעשות הוא כיבה לי

כל רעיון או יוזמה שהיו לי, במקום תמיכה קיבלתי זלזול

אולי אני מצפה ממנו ליותר, לחינם.... 

בסוף אני מבין שזה לא רק אני בסיפור, אבא שלי חווה הידרדרות נפשית ורוחנית 

השגרת חיים שלו לא בריאה בכלל

משום מה וגם זה לא קשור רק לתקופה האחרונה המשפחה שלי מכניסה אותי לדיכאון 

זה מהרבה סיבות... מהחוסר טקט שלהם, האדישות והאגואיסטיות, אלה דברים שמאוד מורידים אותי למטה 

בד"כ אני מצליח להמנע ממגע איתם שאני יודע שיעשה לי רע, אבל לפעמים אין ברירה לא משנה מה אני עושה הם ידעו לזרוק איזה הערה או זלזול, ולהיתפס ברע. 

לדבר איתם לא עוזר. הם לא מבינים ולא מוכנים לראות אדם מעבר לעצמם 

מרגיש לי שהם "מכבים לי את האש" כל פעם מחדש... דווקא בד"כ אני אופטימי, חיובי ויש לי לאן לשאוף

כנראה גם העובדה שאין לי עבודה עכשיו או עיסוק שמוציא אותי מהבית לא עוזר במיוחד..

לפעמים במחשבות שלי החלומות שלי ברורים לי יותר מתמיד

לחיות חיים שמחים, לחיות את הרגע, לחוות את החיים כמלאי משמעות ולבלות אותם עם חברים טובים

לאהוב את עצמי, להיות במערכת יחסים עם מישהי שאני יאהב, ובעתיד לגדל ילדים חמודים

במיוחד שאני מרגיש טוב אני מרגיש שזה באמת אפשרות בשבילי להגשים את החלומות האלה

הלוואי יכולתי להרגיש ככה תמיד. זאת תחושה של אנרגיה חיובית של מסוגלות של רצון.

אבל לפעמים אפילו בלי סיבה מיוחדת, אתה למטה... כל החלומות שהיו לך בראש נעלמים

אני מוצא את עצמי בחדר פשוט מעביר את היום, אולי מנסה לעשות כמה דברים שעושים לי טוב

אבל הראש כואב

בגלל כל המצב אני מוצא את עצמי לא מסודר 
כל הזמנים התהפכו וכך גם כל המחשבות והרגשות 

אין לי עבודה ובעיקר אני מתנדב איפה שאני גר ועושה סיורים של אבטחה
מידי פעם אני נפגש עם חברים וזה נחמד 
חוץ מזה לא יותר מידי 
הקושי שלי זה שקל להישאב פתאום לחדשות או לאינטרנט... יש מלא רעל שצף
מלא שנאה ובעיקר המון אי וודאות וחששות. לקחתי החלטה להתנתק מזה קצת 
בכנות כואב לי הראש מזה ואין בזה באמת תועלת.

אני רק מקווה שאני אוכל למצוא עוד כוחות למען עתיד טוב יותר שאני אמצא במה להאחז 
שאני אראה דברים בהן אני יכול להועיל ולהתפתח מהן.

 מרגיש לי שזה יהיה הניצחון שלי ובכלל

אני בן 24 ועדיין גר עם ההורים
בכנות מבאס אותי, מבאס אותי לראות אותם כל היום רואים טלוויזיה שעות על גבי שעות או מתעסקים בסתם דברים
מבאס אותי פתאום לקלוט איך הם הזדקנו או מזניחים את עצמם 
מבאס לראות איזה אדישים הם 
באיזשהו מקום כנה הייתי רוצה קצת הכוונה או אפילו קשב והבנה מהצד שלהם 
אבל זה אף פעם לא מגיע.
בסוף אני מקבל תשובות מעצבנות או אדישות. ואני פשוט לבד אבל גר באותו בית 

אל תחשבו שאני משליך הכול עליהם... אני מאוד סבלני ואני באמת מנסה ליצור קשר ולהיות איתם 
פשוט זה ניהיה קשה יותר ויותר.