זאת תחושה ממש רעה לצרוח ולבכות ללא שליטה, זה עוד יותר רע שאני מנסה לשחרר ולא יוצא לי שום קול
אני מרגישה שאני לא מצליחה להוציא, אני רוצה לבכות וזה לא יוצא לי.
הקהילות שלי
למה?
למה אנשים שמסתכלים לי בעינים רואים רק כחול? מה אתם לא רואים את הדמעות?
למה כשאתם רואים שאני בוכה אתם חושבים שזאת הצגה?
החיים תותים? נכון אבל גם בתותים יש שחור
הכול בסדר! לא! הכול לא בסדר! תפסיקו להגיד את זה
לפעמים אני עושה את עצמי מסכנה אבל זה רק בשביל שתדברו איתי
למה אני לא טיפשה כמוכם ואז היה טוב?
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
חבר קהילה ·19.3.2024
כאילו אני שקופה ואף אחד לא מכיר אותי באמת
-
Edit
צה צה היה לי משבר בעקבות נישואין עם אשה קנאית נורא שגרמה לי לאבד את טעם החיים, ובעקבות הדיכאון נכנסתי לחרדות ולדיכאונות אחרים, כגון פחד מפיגועים ודיכאון מחוסר משיכה לאשתי החדשהחבר קהילה · 19.3.2024כל אחד יש לו את חכמתו וחושב שהיא הנכונה.
גם אותי אף אחד לא מכיר , אותי אף אחד לא יכול להחליף, גם אותך אין מישהו שיכול להחליף, כל אחד הוא מיוחד
-
Edit אנשים עסוקים בעצמם ובצרות שלהם לרוב, בגלל זה הם לא רואים אנשים אחרים ולא מסוגלים להבין מה עובר עליהם.
-
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 30.3.2024יפיפיה יקרה, את מתארת חוויה של בדידות והיא יכולה להופיע כאשר נמנעים מלשתף אנשים אחרים בחוויות שאת עוברת. הדברים הקשים האלו מצטברים לך בפנים ואת רואה את העולם דרך העיניים שלך - ומשם הוא נראה מטופש, זורם בדרכו ומנוכר לך לגמרי. זאת חוויה קשה ולא נעימה מאחר ואת מתהלכת בעולם ומרגישה שאיש לא יודע מה קורה אצלך בפנים ואת עצמך לא מחוברת למה שקורה שם בחוץ. האם היית רוצה לספר יותר על עצמך ועל התחושה הזאת?
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
מזדהה
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחומזדהה פלוס פלוס פלוס. תחושה של הכאב הכי גדול שרק קיים ואין דרך לצאת מזה באותם רגעים.
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחוחבר'ה מעניין מה שאתם אומרים שאתם מנסים ולא מצליחים...
אצלי בעיות נפשיות התבטאו בחרדה ודיכאון ואני מאמין שיש קשר זה לזה.
מה שבטוח לדעתי לכל סוגי ההפרעה להכניס דברים חיוביים לחיים כגון עבודה ולימוד, (חוץ מטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי)
אין וואקום במח!!! אם רוצים להוציא משהו צריך להכניס
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחוהי יקירה, נראה שאת מכירה את שני הקצוות או משהו חסום לחלוטין או צרחות וחוסר שליטה - כאשר בכי נתפס כמשהו צורח וחסר שליטה הוא מאיים ויש מחסום מלאפשר לו לצאת כי מי רוצה להיות במצב צרחני וחסר שליטה?. בכי הוא כלי חשוב ביכולת הפריקה של רגשות , הוא עשוי לשחרר ולאפשר הקלה ממטען של רגשות. ניתן לעודד את הבכי באמצעות מוזיקה עצובה, סרט שנוגע במשהו כואב, ספר, שיר או כול אמצעי אחר שעובד לך - חשוב שכאשר הבכי יגיע תאפשרי לו להשתחרר כמו שבא לו גם אם זה יהיה בצרחות... ואם יותר נוח לך דאגי להיות במקום שקט ולבד שלא תחושי בשום שיפוט. אני מאמינה שככול שתאפ
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחוגם אני לא מסוגלת לבכות. המצב האידאלי הוא לבכות כשאתה במצוקה, ואני מניחה שכדי לבכות אתה צריך לרחם על עצמך באיזשהו אופן, או לחוש איזו חמלה עצמית לכל הפחות, ואין לי חמלה לעצמי בכלל. אני חושבת שאם אדם סובל מחרדות, יותר קשה לו לבכות, כי המצב נתפס כל הזמן כאילו זה בשליטה שלו, גם אם זה לא. קשה לבכות אם אתה כל הזמן חושב מה לעשות כדי להמנע מהסוף הנורא שאתה מדמיין- אתה נמצא ב"עשייה" (כאילו) אין זמן לבכות, אין זמן לישון, אין זמן לנשום, אתה ער לחלוטין בתוך הלופ של עצמך.
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחומזדהה לגמרא! תחושה מציקה ברמות...
מבחינתי זה הרגעים הכי קשים של הנפש שלי, היא צועקת הצילו ולא מצליחה לשחרר ולפרוק:(
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו