mir54

מלהיות לבד, מלא לדבר כמעט עם אף אחד חוץ משיחות מקצועיות , לראות אנשים מתחתנים ולהבין שסביר שזה לא יקרה, לראות נשים בהריון ולהתרסק לרסיסים כי אתה מבין שכנראה כבר פספסת,להיות לבד, לאכול את עצמך ואת המקרר ועוד מקרר. לקטר כאן אחת לכמה חודשים כשאתה מיואש, לתהות אם אתה לא טועה שאתה חי ובעיקר לבכות ולבהות

חפירה קצרה
מזמן לא הייתי פה
אתמול אירוע.בעבודה מסוג האירועים שאתה אוכל עד שאתה נחנק. אוכל טוב. נסיעה קצרה הביתה, במקום לראות טלוויזיה לקרוא לעשות משהו לחיות. לא הגעתי הביתה התחלתי לאכול ולאכול. באמת אני לא יודע איך לא נחנקתי איך הגוף הכיל עוד כמויות של אוכל זה נכנס לו כ"כ טבעי זה קלט כאילו הוא מעבד מזון זה פשוט נכנס בלי הפרעה.
עוד יום שהרעלתי את עצמי לדעת, עוד יום שהורדתי את הסיכוי הקלוש לחיים סבירים. עוד יום

שיגעתי את כל העולם מצאתי מישהו שיבוא יקנה איתי רכב, חשבתי שאני יצא מהחוויה המטורפת של השרשור הקודם חשבתי כבר איך אני כובש את העולם, זרקתי כסף.
אבל אז כן אז
משהו במוח השתבש שוב כרגיל, חזרתי למשהו הישן והטוב קיבלתי רגליים קרות או בשפה אחרת פשוט פחדתי וחזרנו קילומטר אחורה לכלום ושום דבר ללחזור מהעבודה בשש ולשכב במיטה בהוהה בתקרה.
כרגיל פשוט כרגיל
אידיוט

קמתי ב4 וחצי קראתי בהיתי הלכתי לעבודה ב6 חזרתי ב18 קראתי בהיתי הדלקתי קצת מחשב בטח עוד מעט אני אלך לישון לבהות בחושך עד שארדם ומחר בטח אני יקום......
כמו אתמול
כמו שלשום כמו לפני שבוע כמו לפני חודשיים. לפחות יש עבודה אז כבר התקדמנו ואין תלונות
לא מצפה לתגובה/תקווה סתם להוציא את המחנק מהגרון

ואיבוד שליטה
ועל אף שאני לא בטוח שזה יעזור
ועל אף שאני יודע שאתם לא ממליצים כאן בפורום.
אבל אולי איכשהו אתם יכולים להמליץ לי על בעל מקצוע שמטפל בבולמוסים ברמה שבא לי למות.
באזור החביב בו אני גר ב"ש ככל שאני יודע אין ואם יש אשמח לשמוע, אבל במידה ולא קו ת"א דרומה משהו שיש קווים נורמליים מב"ש ולא צריך לעשות סיור בכל הישובים בדרום.
אני פשוט איבדתי ואיבדתי שליטה לגמרי
תודה

קום בבוקר אחרי "חגיגות מטוורפות ביום העצמאות" (נכנסתי למיטה ביום רביעי כשחזרתי מעבודה פעם הבאה שאני אצא ממנה שלא לשם אוכל או להדליק מחשב יהיה כשאני אלך לעבודה) לקום עם תחושת גועל מטורפת עם בחילה נוראית עם כאבים בחזה . לא ממש ברור למה ואז אתה עובר במקרה ליד המקרר ונזכר , נזכר בכך שעוד פעם גמרת את המקרר לא השארת בו כלום, ושוב קיצרת את חייך קצת, רק קצת. כל פעם אתה מקצר את חייך בעקביות מרשימה
ובעיקר שאיבדת עצות איבדת תקווה לחיים טובים יותר סליחה חיים נורמליים סליחה חיים

(כאילו ששכחת) בין אם זה מתוך טוב ליבם של האנשים בין אם זה סתם מתוך התעניינות ובין אם זה סתם כי מישהו אחר שמח שבסופו של דבר לא התקדמת במילימטר. גם לחג הזה תגיע 150 קילו גם לחג הזה תאכל חצי מקרר לילה לפני גם לחג הזה תגיע בלי מישהי לידך גם לחג הזה תגיע בלי תקווה גם לחג הזה תשכנע את עצמך שאתה אמור להיות שמח.
אף על פי כן ולמרות הכל חג שמח

איזה רווח היה לאנושות מזה? במה תרמתי לה
האם מישהו קם בבוקר ואמר פי איזה מזל שהוא קם בבוקר הוא ממש מועיל לנו, איזה מזל שהוא כאן איתנו בלעדיו אנחנו לא נסתדר.
אני יודע שזה נשמע מייאש זה אכן כזה.
אני יודע שזה נשמע אובדני זה לא. אני לא אשאיר את ההורים שלי לבד לגמרי
אבל זאת התחושה והעובדות.
מצטער על האופטימיות אני חי את זה

פעם מישהי אמרה לי שכשבאה הרכבת היא לא עולה עליה, אני משכלל את השיטה אם באות שתי רכבות אחת טובה ואחת רעה אחת שתיקח אותי לעתיד טוב יותר ואחת שתיקח אותי אותי לתהום, אחת שתיתן לי תקווה ואחת שתיתן לי יאוש . אחת שתיתן לי שקט נפשי ואחת שתיתן לי סטרס בלתי פןסק. אני תמיד אבל תמיד יצליח לבחור באפשרות המחורבנת באפשרות הרעה באפשרות המטומטמת באפשרות שתמרר את חיי באפשרות שתגרום לי לשאול את עצמי למה לעזאזל עשיתי את זה איך הצלחתי לעשות את זה שוב איך יריתי לעצמי שוב בראש.
איך לכל הרוחות אני מצליח לבעוט לעצמי בראש שוב ושוב ושוב

אתה יכול להיותמה שלא תהיה במה שלא תעבוד
בסופו של דבר אתה תישאר שמן יסתכלו עליך מלמעמלה למטה בסקירה משפילה , יתכווצו כשאתה עובר לידם, יתפללו שלא תשב לידם באוטובוס ובסופו של דבר אתה אפילו לא מספר אתה פשוט שמן.
איזה כיף היה אתמול
מיום ליום הסדק נפער

מזמן לא קיטרתי קצת.
להבדיל ממנהגי לא בא לי להתנצל שאני פה.
אני פשוט מכור זה משהו מדהים ביומיים האחרונים עשיתי פעמיים קניות בערך ב150 ש"ח כמעט ולא נשאר כלום אני פשוט אוכל בלי הבחנה ברגע שפתחתי את הפה זהו אני מתחיל על אוטומט אאני יכול להשתגע. זה פשוט הזוי אני טוחן בלי הפסקה זה מייאש טוטוטואלית כן התחלתי לאכול צהריים באורח קבוע (סנדביץ גם זה עדיף מכלום) אבל כשאני בא אני משתגע.
קמתי היום בבוקר כולי עם בחילה מכל מה שאכלתי אתמול ואני פשוט מתחרפן מזה.
אני מרעיל את עצמי בכמויות אוכל של גדוד לא רואה בעינים דוגמא- אני מפריד בשר וחלב 6 שעות כשאני לאעוד...

לשם שינוי משהו אופטימי
ביום א אתחיל עבודה חדשה, אחרי יום יומיים הרבה ימים שלא עשיתי כלום ואכלתי את עצמי ואת המקרר
אז
אולי הפעם
אלמד לשתוק כשצריך
אדבר כשצריך ורצוי דברי טעם
לא אנסה להיות חכם מדי
אבין שזה מה יש ואין לך ברירה אחרת אז גם אם רע לך זה עדיף מלשבת בבית
אשמור את המחשבות שלי לעצמי אלא אם כן הם טובות
לא אגיד מילה רעה על אף אחד
ובכלל אנסה לא להיות מורגש על אף שזה קשה עם 100 והרבה מאוד קילו
יום קסום