לכל הקוראים שלום!
מהי הדרך הכי נכונה לצאת מבתוליות מאוד מאוחרת?
אשמח לרעיונות.
לכל הקוראים שלום!
מהי הדרך הכי נכונה לצאת מבתוליות מאוד מאוחרת?
אשמח לרעיונות.
לכל החברים שלום!
רציתי פה לשאול אם יש משהו שבאמת הצליח/ה לשנות ראית עולם ואת התמונות שהוא בוחר לראות.האם ע"י שכנוע עצמי שזה מה שראיתי?אתן לכם דוגמא למשל.הדעה הרווחת,אם תישאלו את כמעט כל האנושות,שלנצל את היתרון היחסי שלי זה דבר חכם ואף רצוי,אבל אני לא רואה את זה ככה,זה בדיוק מה שזה ניצול או שמוש ביתרון שיש לך על אחרים,מסקנה:כל העולם בנוי על כח ווצול חולשותיו של האחר.ברור לי שיש צדדים חיוביים בחיים(והוא לא קשור לאנשים),אבל לא מבין איך אפשר לראות אותם בלי שכל הרוע בעולם לא ישפיע עלי?
גילה שלום!
תפיסת העולם הזו לא נותנת לי לצאת מהדכאון שאני שרוי בו הרבה שנים,לא נותנת לי להשלים עם העולם כמו שהוא,ולא נותנת לקבל את עצמי בגלל שאני לא מסוגל לקבל תכונות חיוביות בעצמי,אלא כל הזמן מתמקד רק בשלילי ורק במה שאני לא עושה.עם תאונות אין לי בעיה שזה באמת תאונה ולא מכוון.יש לי בעיה עם דברים שאנשים עושים במודע,שיודעים שזה רע לאנושות,אבל עושים את זה כי הם לעצמם מרוויחים מזה.יש לי בעיה עם זה שאנשים לא עושים את עבודתם נאמנה עם אין רווח גבוהה בצידה.בקיצור אני לא יכול לחיות עם הקפיטליזם החזירי של עולמנו היום ושתמיד היו מעמדות אפילו בקומו
גילה שלום,
תודה על ההתיחסות.
הייתי בטיפול דינאמי רגיל 3 שנים ואף הייתי מאושפז גם תקופות יחסית ארוכות וגם שם ניסו לטפל.אני מבין כמעט ב95% מה קורה לי,זה לא הבעיה.הבעיה לקבל את הטוב ולחיות בשלום עם הרע.זה קשור לפרפקציוניזם שלי ולשאיפה לשלמות ולהגיד לעצמי שיש הטוב ולהתעלם מהרע.אני פשוט לא יכול לטמון את את ראשי בחול.לפי השקפתי מי שבוחר לראות רק את הטוב או להתעלם מהשלילי אז זה סוג של לבישת מסיכה או טמינת הראש בחול.אז שוב,בעצם,חוזר לשאלה שבה התחלתי,האם זה רק ענין של שכנוע עצמי?
עידן שלום!
האם אתה מאמין,באמת,שזה דבר חיובי תורת היחסות?האם האנושות הרוויחה באמת?ההאם האנושות נהייתה יותר טובה מאז סוף ימי הביניים שבה רוב המוחלט של הידיעות שלנו המוכחות היום,בכל התחומים,האם זה שאנחנו מכלים את כל משאבי כדור הארץ שלנו?נדמה לי,שיש כבר 7.5 מליארד אנשים בכדור הארץ,האם הכדור שלנו מסוגל לכלכל כל כך הרבה אנשים?הרסנו כל חלקה טובה.הפרנו את האיזון של הטבע.אבל כל אחד,אבל כל אחד(מודה שגם אני)תורם את חלקו להרס הזה,כולנו משתמשים בחשמל?כולנו נוסעים בתחבורה ממונעת?משתמשים בנייר?בפלסטיק?כי בחיים המודרניים אין לך אפשרות,באמת,לבחור שלא
אפרים שלום
כאשר אני נמצא בדיכאון אז אני רואה את העולם דרך מסכת ריתוך (הכל שחור אבל מודע שיש גם שמש )
אבל שאני יוצא ממנו מגלה שלפרחים יש צבע וריח .
אז קצת אופטימיות ,איך עושים את זה אני לא תמיד יודע ??
אז המון אושר .
אפרים שלום,
נשמע שאכן אתה רוצה להיות בעולם טוב יותר והרצון שלך לנסות לשפר בחלקת האלוהים הקטנה שלך הוא מבורך. הדיכאון פעמים רבות נובע מחוסר הגמישות. טיפול לא אמור לשכנע אותך להתסכל על הטוב, כי אז כמו שאומרים זה לא יחזיק מים. בטיפול (בודאי CBT) אך גם באחרים אתה אמור ללמוד להתבונן על הטוב ולא רק על הרע. זה נכון שבעולם היום יש המון אנשים, בזבזנות וניצול אבל חיי בני האדם (לא בטוח לגבי שאר בע"ח הכדור בכלל) טובים יותר מאי פעם (כן גם אני מתקשה להאמין לפעמים) אבל אתה מוזמן לבדוק תנאי תעסוקה, רפואה ועוד נתונים... נכון יהיה לומר שקשה להשוות מצב נ
טל שלום,
תודה על ההבהרה,באמת,לא כל כך הבנתי מה עידן רוצה להעביר לי בסיפור.
זה מה שאני אומר כל הזמן,לא מתווכח איתך על מה שכתבת,אבל זה בדיוק העניין בשביל "חיים יותר נוחים וקלים"
אנחנו מחרבים כל פינה טובה.נהיינו עצלנים,נהנתיים.הייתי בשמחה חוזר מאתיים שנה אחורה,לפני המהפכה התעשייתית.
כמו שכתבתי כבר ,הארכת חייו של אדם לא תורמת לאנושות לטווח הארוך.לא מסתכלים על העתיד,עכשיו כיף לי,קל לי יותר,יתפוצץ העולם,מה שיהיה בעוד 50 שנה,100 שנה,העיקר אני חי "חיים טובים יותר".
למנהלי הקהילה שלום!
הסבל של החיים הוא בלתי נגמר.כל מי שמנסה להיתקרב,אני מרחיק אותו/תה.לא יכול לסבול אם אדם מנסה להתקרב מבחינה נפשית.לא יוצא מהדיכאון העמוק כבר שנתיים וחצי ולא בטוח שאני רוצה.בפעם האחרונה שכתבתי פה,יעצו לי להעסיק את עצמי כל הזמן,אבל מה עושים שאין חשק ואין שום ענין בחיים?מצד אחד אני נילחם כל הזמן בחיים,אני לא נכנע ויושן כל היום במיטה,מצד שני,יש התנגדות לחיים .שהקשרים עם אנשים הם הדבר העיקרי שמגדיר חיים וזה גורם לי סבל רב.גם עם משפחתי והאחיינים שלי.הרצון הוא גדול להיעלם לבלי שוב.הלואי שיכולתי לחיות במקום שאין בו אנשי
אפרים שלום,
תודה ששיתפת. קשה לעשות משהו כל הזמן במיוחד שאתה בדיכאון וכל מטלה מרגישה כמו טיפוס על הר.
אז מה עושים ?
אתה יכול לשתף קצת מה ניסית עד היום מבחינת תרופות ו/או טיפולים אחרים ?
מדברייך לא נשמע שאתה לא רוצה להיות בקשרים עם אנשים אלא שאתה רוצה אבל חש שזה בלתי אפשרי.
האם היו תקופות שזה היה שונה בחייך?
מקווה שתמצא כוח לכתוב עוד
נ.ב - יש בקהילה אנשים רבים שאינם מנהלי הקהילה אולם העצות והרעיונות שלהם נפלאים ומבוססים על ניסיון, אני מזמין גם אותם לכתוב לך 
תודה על התגובה.
הייתי כ 7 חודשים באישפוז ו3 שנים טיפול עם פסיכולוגית.מבחינת תרופות לקחתי הרבה זמן רמרון,תקופה לא ארוכה ויפאקס ומאז האישפוז לוקח וולווטרן.הבעיה זה לא חוסר מודעות,אני נותן לפחדים ולמחשבות השליליות לנהל לי את החיים ולא מסוגל להתגבר עליהם.במבחינת חברה כל חיי אני כך,מתרחק ומסתגר מאנשים ואני בן 48 בקרוב.אני לא מסוגל לחיות במציאות שלנו ולקבל את החיים ואת עצמי ואת הסכרת שיש לי הרבה שנים.הבעיה היא פנימית שלי בודאות כי מהסביבה אני מקבל רק פידבקים חיוביים ואוהבים להיות חבר שלי.לא מסוגל לחשוב על עצמי באופן חיובי,והרתיע מקשרים ק
אפרים
תודה על השיתוף. בסוף דבריך כתבת שאתה אדם פסיבי ולכן לא בטוח לגבי CBT. בתור פסיכולוג שמטפל לא מעט בעזרת CBT אני לא בטוח שהבנתי את הקשר. נכון שהחלק ההתנהגותי ב CBT קשור גם למטלות אבל זה לא אומר שאתה צריך להמציא את הגלגל. מטלה יכולה להיות גם של 10 דקות או 30 שניות, הכול תלוי בהקשר ובסיבה. מעבר לכך CBT מתייחס רבות למחשבות שליליות (וגם טעויות חשיבה שכולנו עושים אך חרדה ודיכאון לרוב מעלים את כמות הטעויות).
נשמע שניסית לא מעט דברים בחייך, האם היו תקופות יותר טובות, אתה יכול להצביע על דברים שסייעו לך או דברים שאתה חושב שהיו מסייעים לך
שלום לכולם.אני בדיכאון כבר זמן רב וכבר כתבתי על מצבי באתר זה.מה שמפריע לי עוד יותר בזמן האחרון,זה שיותר ויותר קשה לי לדבר עם אנשים,גם שאני נמצא בחברת אנשים אפילו בתוך משפחתי.אני סובל מרגשי נחיתות איומים,למרות שהסביבה אומרת לי אחרת,אני אקדמאי ועובד במשרה חלקית.יש לציין ששום דבר בעולם הזה באמת מעניין אותי וגם אם אני חווה דברים,אין לי את היכולת לתאר או לספר את החוויה באריכות כדי להחזיק שיחות,למשל אם יצאתי לחול,זה יכול להסתכם בשתיים שלוש מילים וזהו.כך שגם אם ניסיתי לדבר עם אנשים,השיחות היו קצרות ונתקעות מהר מאוד,כך שאני כמעט ויתרתי לחלוטי
אורית יקרה.הלואי שזה הסיבות למצבי זה,כי אז באמת היתה לי תקוה שהמצב ישתפר.הענין המרכזי הוא שהשקפת העולם שלי שלילית ביותר כל חיי ואני ביקורתי מאוד.כלפי עצמי,זולתי והעולם בכללותו וקשה לי לקבל דעות,מחשבות ומעשים של אחרים שלא מתאימים לשלי ואין בן אדם אחד בעולם שיחשוב כמוני או יתנהג כמוני ולכן קשה לי עם אנשים בנוסף כמו שכתבתי יש הרגשה עמוקה שאני לא מספיק טוב לעומת אחרים שאין לי מה להציע והרגשה תמידית של חסימה רגשית,לאהוב אחרים,חוץ מזה שיש לי בעיה בקשר פיזי עם אנשים,לגעת להתחבק ולא לדבר בכלל על מגע מיני.איך אני מתגבר על התחושות האלו או מסגל
אפרים שלום
האם ניסית סדנא להעצמת חולי סוכרת? קבגוצת תמיכה? טיפול התנהגותי?
בהצלחה
לדר' ברק,
היכן יש סדנאות מסוג זה ?
סדנאות יש בד"כ במסגרת קופות נחולים, לגבי טיפול קוגנטיבי- יש למצוא פסיכולוג שמתמחה בזה, יש לא מעט, לדעתי זה לא מכוסה עי" הקופות
בנוסף למה שכבר נכתב ...האם יש לך חברים טובים שמבינים ורוצים לעזור?תמיכה אישיתקבוצתית (ראה קבוצה בקופת חולים) יכולה ל"משוך" אותך לפעילות יומ-יומית בריאה ויעילה(בניית תפרית,הליכה,התעמלות ,הרצאות,בניית הרגלים בריאים...). זה לוקח זמן לקבל מידע ולקלוט את החשיבות אך כל שינוי לטובה שווה להשקיע בו.בהצלחה!
היי ברוך הבא לקבוצת המתוקים.בשלב ראשון אני כמוך.שלב שני- גלוש באינטרנט "בלוג דל פחמימות", תקרא, תלמד ותפנים. אצלי זה עבד.....בהצלחה....
לכל מטפל גישה אחרת, לכל "מומחה" דעה אחרת, יש צורך בהדרכה, נתינת כיוון, מישהו שתהיה לו סבלנות להסביר, לתקן, ולהתוות דרך על פי נטיית לבו ואפשרויות החולה.
הנייד שלי 0528295459 התקשר עימי כשתוכל. זה בקשר עם בעייתך בסוכר (אנחנו אחים לצרה ואני מדבר מתוך נסיון אישי שלי)
אורית יום טוב!
נתחיל עם זה שכל חיי לא הייתי בחור שמח וכבר מנעורי,כנראה(כי אף פעם לא אובחנתי באופן מסודר עד לפני 17 שנה),
הייתי דיכאוני.כך שלהרגיש טוב עם עצמי ועם החיים לעולם לא הרגשתי ממש.מה שכן,בתקופות מסוימות המועקה הכבדה והיאוש המוחלט היו על אש יותר נמוכה והסבל לא היה נורא כל כך.הלואי שהייתי יודע מה בדיוק גרם להחמרה,אבל אני משער שזה בגלל שדוקא שהתחלתי לנסות להשתנות ולטפל בבעיות שלי ראיתי כמה זה מייאש וקשה לי(בעיקר בעיניני זוגיות שלעולם לא היתה לי זוגיות משמעותית)וכן הלחץ בעבודה השפיע עלי והיה חלק גדול גם(עבדתי כמעט משרה מלאה
הי אפרים
ישנן קבוצות תמיכה לסוכרתיים במסגרת קופות החולים. כמו כן הייתי ממליצה לך בחום להגיע למרפאה המתמחה בסוכרת שם תוכל לקבל עזרה רב מקצועית מכל אנשי המקצוע כולל רופא סוכרת, אחות סוכרת, דיאטנית המתמחה בסוכרת ואולי אפילו סיוע רגשי בהתמודדות עם המחלה ועזרה בהתמדה בטיפול. בנייה של תכנית טיפולית המתאימה לך וסיוע מתמשך בניהול הסוכרת יכול לעזור לך בשיפור ערכי הסוכר בצורה משמעותית וקל יותר לעשות זאת כשכל אנשי הצוות נמצאים במקום אחד.
מעבר לכך על מנת שהשינוי לא יראה מרתיע מידי, הייתי מציעה לך בתור התחלה לבחור לך משימה אחת שבה אתה בטוח ש
הי אפרים, כדאי להתחיל ממקום שטוב לך עם עצמך. פעילות גופנית שאתה אוהב, מוסיקה, לכתוב בלוג, לעשות טיפול אלטרנטיבי כמו שיאצו או רפלקסולוגיה, קפה עם חברים... כדי ששינוי יחזיק מעמד כדאי לתת לו מרחב נוח לביצוע ואז גם מה שנראה בהתחלה כמאיים הופך לבר השגה.
אנא ספר קצת על עצמך, כמה זמן יש לך סוכרת? מה מקורה לדעתך? ומה כבר ניסית?
בברכה, דינה
לד"ר דינה ובתיה תודה על ההתייחסות.
אני חולה במחלה כבר 17 שנה והמצב החמיר בשנה וחצי האחרונות במקביל לחזרה לאחור משמעותית
בדכאון העמוק שאני שרוי בו כשמצב הסכרת השפעה משמעותית.כשהדכאון והסכרת מזינים זה את זה,בעצם.
המקור כנראה לסכרת היא גנטית,כנראה,כי אנו 4 אחים וכולנו חולים במחלה.את האמת,לא באמת ניסיתי להתמודד עם המחלה בגלל מוגבלות נפשית,אבל המצב של הסכרת מתחילה להשפיע בחיי היום,יום.אני לא מרגיש טוב וזה משפיע לי כבר בעבודה ולכן אני שאלתי מה ששאלתי.אני חייב לנסות לאזן את הסכרת משום שאני לא מצליח לצאת מהדכאון בגללה.
יש הרבה מחקרים המראים על הקשר בין דיכאון וסוכרת...הנה דוגמה...על הקשר בין דיכאון וסוכרת. ואכן הרבה דברים שעוזרים לאחד מסייעים גם לאחר, כמו למשל התעמלות או תמיכה ריגשית מהרבה כיוונים.
אם אתם 4 אחים אולי תעשו מבצע משפחתי של תמיכה הדדית להתמודדות...בכל מקרה יש הרבה דברים לנסות ובוא תנסה להציע תרגיל שאתה מוכן לנסות וגם אנחנו כאן נקשיב ונתמוך.
לא רופאה ולא דיאטנית, אלא סוכרתית שהצליחה לאזן את הסוכר בכוחות עצמה - אך ורק באמצעות שינויים בתזונה. עם כל הכבוד וההערכה להצעות שהועלו כאן - לדעתי דרושה פעולה דראסטית ומהירה, בגלל הערכים הגבוהים והמסוכנים של הסוכר. אם אתה באמת רוצה להגיע לגיל מבוגר כשכל איבריך במצב סביר - אתה חייב לחתוך! לחתוך מהתפריט את כל מוצרי הדגן והאורז (גם המלאים) להיפרד לחלוטין מתפוחי אדמה וכמעט ולא לגעת בפירות. מה כן נשאר? ירקות (טריים ומבושלים) בשר, דגים, ביצים והרבה אגוזים ושקדים. אני גם נמנעת מקיטניות, חרף כל מה שאומרות הדיאטניות וגם ממוצרי חלב (בעקבות רשימ
אפרים שלום
אני בהחלט מסכימה עם הצעותייה של בתיה ודינה.
יש בכל קופות החולים קבוצות תמיכה שונות לחולי סוכרת, שיעזרו לך להתמודד, כמו גם מכוני סוכרת שם יש צוות רב מקצועי שכולל גם עובדת סוציאלית ודיאטנית.
אין ספק שאתה עומד בפני התמודדות יומיומית מאד מאתגרת ולא פשוטה.
כ"כ הייתי פונה גם לרופא המשפחה לשקול טיפול (אפילו קצר טווח) לדכאון, ושוקלת טיפול פסיכולוגי.
בהחלט לא תומכת בהמלצות של קאפוצינטה - אני לא בעד הסרת הפחמימות מהתפריט לחלוטין.
אגב, כפי שכתב דנור - סביר להניח שכדאי עכשיו להתחיל טיפול באינסולין, גם אם זמני.
שיהי
שלום אפריים.אני עם סוכרת 2 כ-25 שנה.אני מתמודדת כל הזמן ולכן חשוב מאוד למדוד ולרשום.לאחרונה מצאתי פתרון חלקי של תזונה דלת פחמימות, באינטרנט "בלוג דל פחמימות" ואכן זה עובד.למכונית 4 גלגלים, פנצר בגלגל אחד אתה לא יכול לנסוע כך גם הסכרת:מזון, תרופןת, פעילות גופנית וטיפול רגשי.בהצלחה
שלום לכולם...תגובתה של רוזיטה רצינית וצודקת ...לבד מתרופות חשוב לטפל במזון שם ההשפעה מכרעת וכן בעניין הפעילות הגופנית.
חן חן ובריאות לכולם,
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחותודה על העידוד
הבעיה שזה מכרסם בי, צילצלתי לד״ר אלוני ואני הולך לפגישה ביום שישי שעולה המון כסף. אני לא יודע איך לעזוב את העבר העלוב שלי
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחויש לך אי מייל, אני לא מקבל הרבה חיזוקים בנקודות הללו חשבתי שאולי אוכל לפרט לך יותר
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחואני עברתי את גיל ה49.ביישן מאוד וחסר נסיון בדייטים וביחסים עם נשים בכלל.
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו