shyguy

ההודעה עכישו זה ממש רק כדיי לרחם על עצמי (ובלב אני מקווה שכל מה שאני אקבל ממכם זה לגיטימציה לרחמים העצמיים הללו כדיי שארגיש טוב עם עצמי - זה ממש מעורר חמלה). עוד מספר ימים לא גדול יש לי יום הולדת וזה 41 אני כבר עמוק בתוך תחום הגילאים שלא חשבתי שאני אהייה לבד לגמרי. אני מפלרטט עם הדיכאון כל כך הרבה והרבה מאד דברים נמאסו כבר. בעיקר נמאס לקום בבוקר.

אהלן חבר'ה כתבתי כאן מה שמרגיש מליון פעם לאורך השנים האחרונות וקיבלתי חיזוקים מהרבה אנשים טובים. הכתיבה עכשיו היא כמו כל שאשר הכתיבות - אני אדם טובע שמושיט יש החוצה בתקווה שמשהו יצליח לחלץ אותי. אני כותב מתוך דירה קטנה במרכז הארץ שאני מתגורר לבדי בשלוש שנים האחרונות ולבדידות הפיזית יש חלק לא קטן במצב שלי אבל זה התחיל כמובן הרבה לפני זה ובכל השנים שלפני זה פשוט לא למדתי להיות עם אנשים, יותר נכון אני מפחד מאנשים אני מפחד מכל מילה שיוצאת מפה שלהם כיוון שכל מילה היא שיפוט כל מילה סוחטת ממני עולם, אני ניסיתי הרבה פעמים להתגבר על זה בכל עוד...

מאד הייתי רוצה לדעת האם אתם שם, אנשים שאני יכול לומר שהם כמוני! מאד הייתי רוצה!! אם אתם שם, בבקשה בבקשה בבקשה תענו לפוסט והזה! הייתי רוצה להכיר אותכם, אני חייב אותכם בחיים שלי! אם תקליקו על הפרופיל שלי תראו שאני כותב באתר הזה לפרקים, אני כותב כשאני נמצא בפיקים של בילבול אבל עכשיו אני לא חושב שזה המקרה. אז למה אני כותב? אני כותב כיוון שאני נמצא תקופה ארוכה בשיגרה קבועה (שזה טוב) וזה הביא אותי למצב שאני יכול להודות בפנייכם ובפנייי שאני במצוקה מורכבת. ולפני שהעצות מגיעות אני אומר שאני בטיפול פסיכולוגי כבר כמה שנים. מה היא המצצוקה המועוד...

אני מרגיש צורך למצוא את המילים שיבטאו את התחושה שלי על הנושא הזה - אני ניסיתי בעבר בהזדמניות שונות עם אנשים שונים להשתמש במגוון מילים כמו 'תיסכול'  'עצב'  'כעס' 'לא-הגיוני' 'חוסר צדק' ועוד כהנה וכהנה מילים, באף אחת מההזדמניות הללו לא הרגשתי שאני נשמע ואולי זה הכעס הראשון שלי על הנושא - 'מרגיש לא מובן' - למה? כי אני לא נשמע. אני משמיע את המילים אבל אני נתקע בקיר של חוסר הבנה - אני אמרתי לאנשים בכמה הזדמניות דיסקרטיות כמה אני מרגיש כי קיום יחסיי מין הוא נשגב ורחוק ממני ונתקל פחות או יותר באותה תגובה שאומרת "זה בסה"כ סקס"  "זה לא ביג דילעוד...

העולם מקום יפה, יש בו המון יופי שגורם לך לתחושות של התעלות אהבה חוזק וחום, העניין הוא שיש כוח מגעיל שהוא האכזבה שמושך אותך אותך למטה רחוק מכל היופי רחוק מהחוזק והחום והביטחון אתב מוצא את עצמך מפחד מוצא את עצמך שונא כמעט את כולם מוצא את עצמך שוכב על הספה ב 5:20 לפנות בוקר עם הפלאפון ביד וכותב את ההודעה הזו כשאתה דומע כמו מפגר. הייתי רוצה להיות בטוח לקום כל בוקר ולהפגין את האהבה שאני יודע שאני מסוגל לה אבל ריק ממנה כל כך הרבה זמן ובמקום שהיא השאירה אצלי נשארה רק אדמה יבשה. אין לי את הכוח הזה שמשניה לשנייה האני הפנימי הזה שלי עולה יורד עוד...

טוב אז נרשמתי לאתר הזה לפני לא כמה וכמה שנים המטרה לעזור כיוון שחשבתי שאני התגברתי על הבעייה שלי אבל מסתבר שלא, מאז השתנו דברים בחיי אבל אני מוצא את עצמי שוב במצב רוח נמוך חסר אנרגיות ואין הרבה מוטיבציה אבל אולי החלק הדומיננטי הוא שאני לבד פיזית אבל בעיקר מנטלית. אני מרגיש שאני נמצא במצוקה כיוון שאני מפחד ללכת לישון אני מפחד לקום לעבודה אני מפחד בעבודה אני מפחד ללכת לפגוש את המשפחה שלי אני מפחד לנסות למצוא בת זוג אני מפחד לעשות כמעט כל דבר. החיים כבדים מדיי. אנא אנשים טובים, אני זקוק לאוזן קשבת והאוזן של המטפלת שלי ככל הנראה לא מספעוד...

אני עוד מעט בן 40, כבר יותר מ20 שנה שאני כל הזמן למטה ולמעלה למטה ולמעלה....אני עייף , עייף קצת יותר מידיי. כל יום זה מלחמה כל נסיעה לעבודה זה מסע כל שיחה עם משהו זה סרט מתח. האם כל זה שווה את זה? אני מניח שכן ...או יותר נכון אני רוצה לחשוב שכן...אני לא אדם שלילי אני דאגן בלי סוף ...דואג מה אנשים חושבים עליי, אני קורא את הנד עפעף שלהם אני רואה איך הם מבטים או לא מביטים בי, אני מרגיש שאני לא שווה כל כך משהו... זה להרגיש מתנצל כל הזמן כל היום...דיייי. יש פה משהו שמרגיש כמוני?

שלום
דיי שאציין שעברתי את גיל 35 ואני עדיין חסר ניסיון מיני ע"מ להעביר את גדול המבוכה והצרה.
למצב זה יש מספר גורמים:
1. גדלתי בבית דתי (אני לא דתי עכשיו).
2.גדלתי להורים גרושים אצל אימא מאד שמרנית וחרדתית וכל מה שנתפס החושפני או מיני היה מוקצה מחמת גועל מבחינתה והיה אסור אפילו לחשוב על זה ולדבר על זה.
3.חוסר ביטחון עצמי בשפע.
4. דיכאון שהחל מתקופת הצבא ונמשך שנים ארוכות, עד לא מזמן למעשה.
5. בדידות חברתית.
בוודאי החברים בפורום זה יכולים להזדהות עם הגורמים הללו ולהבין אבל זה לא מפחית מהלחץ בו אני נתון.
המצב הזה מכניס אותי לפינעוד...

ניסיתי בעבר לתמוך כאן אבל אני מוצא עצמי עכשיו זקוק לתמיכה
אני התגברתי על דיכאון ואני מאוזן עם תרופות, אני גם חולה אפילפסיה ומאוזן עם תרופות
אבל בשבועות האחרונים בת משפחתי קרובה מאד מאד מאושפזת במחלקה ניורולוגית והרופאים משוכנעים שמדובר במחלה קשה מאד שלא ניתנת לריפוי, יש לה הרבה תסמינים והמצב מתדרדר והיום שהייתי איתה היה הכי קשה עד עכשיו ואם אנחנו סומכים על הרופאים המצב יילך ויהיה יותר גרוע - היא לא יכולה להשלים את מחשבותיה וכתוצאה מכך היא לא יכולה להשלים משפטים אבל אני רואה בעינה שהיא מאד רוצה, זה כאילו תמיד עמודת מילה על קצה לשונה עוד...

שלום 

אני סובל מאפילפסיה אבל מאוזן ע"י קפרה וטגרטול 

כמו כן אני סובל מדיכאון ומאוזן ע"י ציפרלקס וריספרדל

אני סבלתי במשך שנים מעייפות אבל האשמתי את עצמי בזה (לא אוכל נכון אוליי או מתעלל בקפאין או לא עושה ספורט כו') אבל לאחרונה פיספסתי יומיים את הכדורים שלי והרגשתי נהדר לא עייף כלל הייתי נמרץ, כששאלתי את הניורולוג שלי על הייפות הוא נתן נתן לי הסבר:את המחלות המוחיות ניתן לחלק לשניים מחלות מתתפעילות מוחית (דיכאון) ומחלות מיתר פעילות מוחית (אפילפסיה) אז כל טיפול עושה את  שלו ע"מ לאזן אותי, ז"א הטיפול לדיכאון מושך את הפעילות המוחית

עוד...

אחרי שקראתי הרבה פוסטים כאן ראית כי המשותף להם זה כי רובם זה קריאה לעזרה וזה בהחלט המקום לעשות זאת! אבל רציתי לשתף הודעה מאד מאד משמחת ואני מקווה נותנת תקווה לכולם כי לאחר עשרים שנה בהם התחתלי להיות מופנם וזה דגר והפך לדיכאון ושלח אותי למסע של הרבה מורדות ולא הרבה עליות סוף סוף גיליתי מה הגורם!!! ועבורי זה אנחת רווחה מטורפת! נהדרת! מעין סוף מסע מדהים!, אני מספר זאת כי למיטב הבנתי כאשר משהוא משתבש בחיי אדם ושלוח אותו מחוץ למסלול חייו אותו אדם שואל את עצמו את השאלה שכל מי שחווה משהו דומה שואל: "מה גרם לכך?" ואת זה הוא שואל ע"מ לתקן את מעוד...