אהלן חבר'ה
כתבתי כאן מה שמרגיש מליון פעם לאורך השנים האחרונות וקיבלתי חיזוקים מהרבה אנשים טובים.
הכתיבה עכשיו היא כמו כל שאשר הכתיבות – אני אדם טובע שמושיט יש החוצה בתקווה שמשהו יצליח לחלץ אותי.
אני כותב מתוך דירה קטנה במרכז הארץ שאני מתגורר לבדי בשלוש שנים האחרונות ולבדידות הפיזית יש חלק לא קטן במצב שלי אבל זה התחיל כמובן הרבה לפני זה ובכל השנים שלפני זה פשוט לא למדתי להיות עם אנשים, יותר נכון אני מפחד מאנשים אני מפחד מכל מילה שיוצאת מפה שלהם כיוון שכל מילה היא שיפוט כל מילה סוחטת ממני עולם, אני ניסיתי הרבה פעמים להתגבר על זה בכל מינ