יש לי דיכאון קשה שלא מאפשר לי לבצע או לעשות את המטלות שלי בלימודים, אני מרגישה שאני חוזרת לנקודה אפס ואם אני חוזרת אז אולי יותר עדיף לא להישאר יותר בחיים, אולי יש סיכוי שתגידו משו שידחוף אותי קדימה
המציאות כואבת לי כי_________
הדמיון כואב לי כי__________
אני הראשונה המציאות כואבת לי כי זו לא הייתה הבחירה לי לחיות .
הדמיון כואב לי כי הוא לא המציאות
היום לא רוצה לדבר על הדיכאון שלי ואיך העולם הזה גרוע , לא רוצה להתלונן על שום דבר ... עכשיו אני לא בסדר הלב שלי צריך שקט רוצה שלום מתמיד , אולי רציתי להתחנן בהתחלה שהלילה הזאת תעבור ללא התקף לב או התאבדות .. היום ידעתי אין בן האדם חיי עם דפיקות חזקות ללא יכולת נשימה ,רציתי להגיד שהחיים שלי לא חיים שאתה יכול לחיות אותם לכן אני לא מבינה איך האלוהים נתן לי חיים כאלה ,אולי טעה אולי אני צריכה ללכת אליו ולהגיד לו שטעית ועד שתתקן אני אשאר אצלך , לא רוצה להגיד לו רק על החיים שלי אלא גם על חיים איש אחר ראיתי שחיים האלה כואבים לו ואולי אני אגיד
למה כל כך העולם גרוע ? אנחנו משחקים רק במילים אבל האמת אין לחיים משמעות ,העולם בצבע שחור האח אוכל את אחיו .. כל אחד רוצה לשלוט על האחרים .. כל הזמן נותנים מכות .. אני לגמרי עייפת עייפת משנאה ,עייפת שאין לי יכולת לאהוב כל הזמן רק משקרת .. רוצה למות לאמת אינני פוחדת ממוות אולי היא הדרך היחידה לשחרור .. פעם שמעתי כאשר המוות רוצה לקחת הנפש שלך תעזור לו לעשות עבודתו בשמחה ובתוכי אני יודעת שהמוות היא לא הדבר שמפחיד אלא החיים ,בני אדם הם מפחידים אותי .
אל תפחדו אני לא אמות עכשיו אבל כן אני מאחלת לעצמי למות אולי צחר אולי אחרי שנה ואולי אחרי
שלום .. מאז ארבע שנים אני סובלת מכאבה בגב התחתון בגלל דיסקים ולאחרונה הופיע לי דבר אחר שחשבתי קודם שזה תלוי בדיסק אך נראה שזה לא קשור ... יש לי התנפחות ברגל השמאלית וכאב בקרסול וזה מגיע לימים ואחרי כך התנפחות נעלמת בימים שיש התנפחות אני לא מרגישה ברגל כאילו היא נרדמת והופכת לצבע קצת חום .. אין לי מושג אם זה תלוי בכאבי הגב או לא אבל בזמן האחרון אני מרגישה בחולשה ביד השמאלית והכאב באצבעות הרגל הימנית .. הכאבים האלה מבלבלים אותי ואין תשובה רק דיסק וחוסר פעילות מרופאים
שלום מחר יש לי תור אצל רופא פסיכיאטר עקב מחשבות שליליות כלפי עצמי ופחד והתיאשות והרגשת ריקות בחיים. בה נתחיל מהתחלה אני חיה בחברה סגורה ועובדת במקום בחברה הזאת ושם האנשים לא הולכים לפסיכיאטר כי אם אתה הולך אז אתה אדם לא נורמלי ומושגע ומוסכן ... אני חיה עם מחשבות שליליות לגבי החיים שלי ולא יכולה להתקדם צעד קדימה ופוחדת מתחושת היכשלון ולבי דופק מהר בזמנים מסוימים וזה גורם לי לפחד ולהרגיש שאני מוזרה ושאני לא במקום הנכון ותמיד יש לי רעיון שאני רוצה חיים קצרים ולאמת לא מפחדת ממוות ויותר מכל זה לפעמים מגיעה לי רגעים שאני שוקעת תוך פחד שלא י
שלום : אף פעם לא הלכתי למומחה פסיכולוגי או פסיכויאטרי.. אבל מגיל קטן הייתה לי הרגשה של איבוד למשל אם אני משחקת למשל עם משהו אני פתאום עוצרת ומסתכלת מסביב ומרגישה שאני זרה .. זאת הרגשה כאילו אני אבדתי משו או לא במקום הנכון או הדברים לא היו צריכים ללכת כך .. אין לי מושג איך להסביר .. ותמיד אני בלחץ ויש לי דפיקות לב חזקות ובמיוחד כאשר אני יושבת עם קבוצת אנשים גדולה וצריכה לדבר .. אני יודעת שאני בדיכאון אבל איזה סוג אין לי מושג .... היום הייתי נוהגת ושאלתי החברה שלי אם הדרך בזאת היא הנכונה למרות שתמיד אני נוסעת עליה .. תמיד אכפת לי ממה שי
היי נור יקרה,
ישנן תקופות כאלו של דכדוך, עייפות, ייאוש. זה נורמלי וטבעי להרגיש ככה. מה לדעתך עורר את התחושות האלו? בכל מקרה, עוזר לזכור שהתקופות הללו הן חולפות, לא קבועות, וצפויות להשתפר. חשוב מאד שלא תישארי לבד עם התחושות. בין אם לשתף אדם קרוב בחייך שיוכל להיות שם בשבילך ולעודד, ובין אם לשקול לפנות לטיפול פסיכולוגי ולקבל עזרה מקצועית כדי לשנות את המצב. מה דעתך?
מחזק מרחוק, רועי
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו