ביום החמישי של האביב.

זה קרה, ביום החמישי באביב של חיי. אבל הסיפור מתחיל כמה שנים לפני כן. בעוד שהייתי מרוכז במחשבות על עצמי ועל קורותיי, התפתחו להן מחשבות חדשות, לא מוכרות לי. ידעתי שדבר אחד כן הולך לקרות בחיי ולעולם יבוא… בשר מבשרי, דם מדמי. כאשר המחשבות האלה הופיעו אצלי באופן כמעט טלפתי, בת זוגי, אשתי, חשה בצורך גם היא ואז… לאחר שחלומות נדדו להם בראשינו, נפלה בקרבנו החלטה. החלום יהפוך אמיתי. כיום, כל זוג יודע שבדרך המובילה לצאצאיו, ישנם אינספור החלטות שצריך לקבל, בדיקות שצריך לעבור ומציאות איתה נאלצים להתמודד. את המציאות שלי ראיתי, רק לאחר ההריון והלידה. הלילה הראשון היה לילה לבן, ללא שינה, אך… מי בכלל רצה לישון כל מה שרציתי, זה לראות אותו נושם, ישן ואז מתעורר. בעוד אני מסתכל עליו ושוכח את עצמי, אינני מסוגל לראות את חיי שלי מתמזגים בחייו. איני מסוגל לתפוס את גודל התואר שנמצא בי… ויכול לעבור או לא לעבור אליו. סוכרתי, זה מה שאני. מאויים מעצמי, שמא דמי וחסרונותיו ינדדו אל בני הקטן. לא עבר זמן רב, וגם בתי השניה נולדה. וחששותיי גברו. עד היום, אני רואה את פניהם הקטנות, ישנים ואני… רואה לצידם את חששותיי, מפלצת איומה שמאיימת על כל מה שרק יכול להיות טוב. פחדיי פגעו בי בבטני הרכה, ואני מתכווץ יום יום אל מול האיום הנורא, שמא ילדיי יפגעו ממנת חלקי.