חגיגה מתחוללת בתוכי
התחולל בתוכי דחף לחגוג ולצאת וליהנות ואז הבנתי שזה לופ של ההפרעה ולא באמת בא לי. בא לי יותר לשמור על עצמי וגם הגוף שלי לא יוכל להכיל נפילות יותר והנפש עוד יותר לא תוכל. התחשק לי קצת מוסיקה והליכה בחוף, חלילה לא בקטע סימפטומטי, אלא כדי להפיג את היצר והמתח במחלקה ולא באוכל. אני כל כך לחוצה שלא יעבוד לי באשפוז הזה ושאוכל ללא הפסקה בבית ואני אחיה ואסבול מזה כל החיים ושאין לזה פתרון, כמו בור בלי תחתית ושההורים שלי ייצטרכו לגדל תינוק מכוער ענק ומטומטם כמוני וזה יהיה עצוב. אני רוצה שליטה על היצר הזה. עצמתי את העיניים קצת. כיוונתי שעון לחצי שעה פחות או יוצר ועצמתי עיניים. חיכיתי שהיצר יעבור. תחושה של רעב מדומה מתחילה קצת ובעוד חצי שעה ארוחת צהריים במחלקה. מתכננת לבצע משימות שהצבתי לעצמי להיום ויותר מאוחר אלך לשבת על זירו ומסטיקים מחוץ למחלקה. קצת פתטי שזה מה שאני עושה, אבל זה מווסת אותי וזה לא אוכל.
