*מזמינה אוכל*
דפיקה נשמעת בדלת זה השליח ששמח לראותי.
הוא יודע שאני נותנת טיפ גדול וכי רק אתמול ואפילו שלשלום הזמנתי מהמסעדה שלהם כמות אוכל המספיקה לשמונה אנשים.
טורקת את הדלת אחריו, קורעת את השקיות, ודוחסת לפי את הדבר הראשון שבא ליד.
זה יכול כל דבר, אבל מבחינתי העיקר שהאוכל הזה יסמל את האויב הכי גדול של כל תזונאי או ספורטאי באשר הוא.
כלומר, חייב להיות שומני, חייב להיות מלא סוכר, בצקי, ועם ערך גליקמי בשחקים.
את חסרת תועלת..אומרת לעצמי בראש, הממ מתענגת על ביס ענקי ועסיסי של הפיטה עם חביתה וחומוס וסלט כרוב עם מיונז ומעט חריף. שוטפת את פי עם מעט קוקה קולה שהביס שלקחתי לא יתקע לי בגרון.
את כל כך שמנה ומכוערת שהקיום שלך הוא חסר תועלת...עוד אחת מן המחשבות הרבות. לוקחת ציפס וטבעות בצל ודוחפת לפי בכוח ומסיימת עם עוד שלוק של קולה.
אף אחד לא אוהב אותך...את לא שווה אהבה. מה יש לנו עוד שם בשקית? אה כן נוריד את המחשבה הזאת עם טוסט נקניק וקטשופ ואלף האיים עם מעט חסה. כמובן קולה לסיום.
נשמעת עוד דפיקה בדלת...הפעם זה השליח של המתוקים.
זוחלת לדלת אחרי האוכל והמחשבות שדחפתי לעצמי ומרגישה שאיני יותר טובה מאחרון ההומלסים העצלניים האלה שלא עובדים ורובצים ברחוב. רק שבנוסף לכל להם אין אוכל.
אני מגעילה את עצמי.
פותחת את השקית של המתוקים ומאשימה את עצמי בזה שלהומלסים אין אוכל.
אני עם הגרגרנות שלי מאכילה את המפלצת שחיה בתוכי ודורשת עוד ועוד ואף פעם לא באה לסיפוקה.
מוציאה מהשקית קרפ צרפתי עם שוקולד לבן ופקאן סיני.
מקפלת אותו באופן כזה שיסתיים בשני ביסים..שלושה גג.
עוד רגע נחנקת מכמות האוכל לא מצליחה לנשום.
מוציאה פרוזן יוגורט גדול המורכב מתות בננה תמר פרות יער מקופלת חומה מקופלת לבנה ועוגיות פתי בר.
לוקחת את הזמן שלי נהנת מכל לק.. מספר המחשבות שרצות בראשי נמצא ביחס הפוך לכמות האוכל שאני מכניסה לגופי.
בש'קית יש עוד שני קרפים ופרוזן אחד ובבטן 0 מקום אז עכשיו העת ללכת לשירותים.