הנושאים החמים

שחזור סיסמה

הזן את כתובת האימייל שבאמצעותה נרשמת ונשלח לך לינק לאיפוס סיסמה

עקשת

עקשת

שלום ד"ר. אני בן 18, מתגייס עוד חודש. לאבא צליאק. תלונות: 1. לאחרונה החמירו כאבי בטן. כבר הרבה זמן סובל מכאבי בטן חזקים שמעירים משינה פעם בשבועיים. הכאבים באזור הטבור ומסביב. בחילה ללא הקאה ושלשול. הכאב נמשך 40 דקות - בהם אני קם לשירותים מתאמץ להתרוקן ולבסוף משלשל חוזר למיטה ושוב פעם כאב חזק ושוב משלשל. 2. נוספו כאבי בטן עמומים במהלך היום. לא משנה אוכל. בחילות. הכאבים לא כל יום. 3. ליחה 4. כבר הרבה זמן - יחד עם כאבי הלילה - ביום יום באופן קבוע לסירוגין צואה רכה/ שלשול וקשה להוציא/ עצירות. תמיד לא מצליח להתרוקן באופן מלא והולך לשירותים כמה פעמים. דחיפות במתן צואה. 5. אפטות בפה 6. בצואה - בדרך כלל חתיכות גדולות לבנות/ חתיכות שחורות. בנוסף קליפות של עגבנייה כנראה יוצאות בצואה אם אני אוכל. סרולוגיה לצליאק שלילית. ביצעתי גסטרוסקופיה היום נלקחו ביופסיות מהתריסריון (התעקשתי על 6 לפחות) ללא מראה דלקתי. בנוסף ביצעתי מבחן נשיפה ל HP חיובי. התחלתי טיפול עם נקסיום מוקסיפן קארין ופלגיל. בגסטרוסקופיה רירית נודולרית ולדברי הרופאה דלקת קשה. לא לקחה ביופסיה משם כי הליקובקטר חיובי והתחלתי טיפול. אומרת שהדבר היחיד שיראו זה הליקובקטר. מחר אבצע קלפרוטקטין. הרופאה אומרת שהבדיקה נחליט אם לעשות קולונוסקופיה. אמרה להפסיק חלב לשבועיים ולראות אם עוזר אבל הכאבים לא כל הזמן אז אי אפשר לדעת. מדדי דלקת גבוהים - CRP 9.6. US בטן בסדר - כליה שמאלית ציסטה קורטיקלית קטנה. באבחנה מבדלת - צליאק, לקטוז, מעי רגיז, קרוהן וקוליטיס. חשוב לי לציין - הכאבים במהלך היום החדשים כנראה קשורים לקיבה ולחיידק אבל לכאבים המעירים משינה ולשלשול ועצירות לסירוגין הן תלונות נפרדות. שאלות - 1. מה דעתך על התלונות לכאבים החזקים והשלשול? צליאק? קרוהן וקוליטיס? מעי רגיז? לקטוז? הקלפרוטקטין תקין אומר בוודאות שזה לא קרוהן וקוליטיס ולא צריך קולונוסקופיה? 2. האם בגלל מראה הצואה כדאי להוסיף בדיקת צואה רגילה? הבנתי שהחתיכות יכולות להעיד על בעיות בעיכול. 3. האם כדאי לבצע בדיקת לקטוז? 4. האפטות מכוונות למחלה מסוימת? 5. ממש חשוב - האם הרירית הנודולרית עתידה לעבור אחרי ארדיקציה של הליקובקטר? תוך כמה זמן? איך מוודאים? זה מסוכן? יכול להיות שגם אחרי ארדיקציה דלקת תמשיך? האם הרופאה טעתה שלא לקחה ביופסיה? מצטער על האורך אבל אני לחוץ והזהירו אותי ממערכת הרפואה הצבאית. אם יש בדיקות שחשוב לעשות אדרוש אותן בקופת חולים. נקבע לי תור לגסטרו בבית חולים ומקווה שהצבא יסכים שאצא.
open
יש לי קוליטיס מזה 15 שנה לאחר אישפוזים חוזרים ונשנים, קורטיזון באופן קבוע רפסל שלא עובד אנטיביוטיקה אימורן בן 33 הרופאה שלי מתעקשת על תרופות ביולוגיות אבל יש יותר מדי סיכונים שם מחפש ייעוץ של רופא אחר להמשך טיפול תרופתי מוכר גם בביטוח לאומי לאחרונה לאחר תביעת נכות עקב המחלה *
open
היי לכולם, אובחנתי לפני שנה וחצי וכשנה אני מטופלת בקופקסון, החלפתי רופא בתחילת המחלה שכשהגעתי אליו הוא לא הבין למה דווקא קופקסון ואני התעקשתי להמשיך למרות זאת, עשיתי mri ובפענוח היו נגעים חדשים וישנים שגדלו.. לצערי הרב אני נאלצת להחליף טיפול למרות שטפן טפו טפו אני מרגישה בסדר גמור, אפילו התחלתי לעבוד ממש לפני שבועיים אחרי הרבה זמן.. ודווקא עכשיו אני צריכה להתחיל טיפול חדש.. עדיין לא הייתי אצל הרופא שלי אבל דיברנו והוא חושב או על טקפידרה או על גילניה.. אני ממש בלחץ מהתופעות לוואי שיכולות להיות לי דווקא כשהתחלתי משהו חדש ותקופה חדשה ואני פוחדת שאני אאלץ להפסיק בגלל התופעות לוואי כי אני חדשה ובקורס ובטח שלא אוכל להמשיך אם אאלץ להעדר בגלל שארגיש לא טוב.. אשמח לשמוע מנסיונכם על התרופות.. תודה
open
היי אני אמא לתאומים בני שש וחצי.גובהי 1.55 וגובהו של בעלי 1.72. מגיל צעיר היו לי עניינים עם הגובה ובסביבות גיל 15 אמי לקחה אותי לפרופ מהדסה שאת שמו איני זוכרת שאמר שלתזונה הלקויה שלי במשך השנים (צמחונית שחיה בעיקר אז על ציפס,ללא ביצים וללא מוצרי חלב כמעט בכלל) יש השפעה ישירה על גובהי הסופי ושאין מה לעשות כעת מאחר וכבר קיבלתי מחזור.יש לציין שאת אמי לא עברתי בגובה-1.63 וגם לא את אבי-1.70 בערך.מאחר ופספסתי את הרכבת עבורי התעקשתי על בדיקות לבנים עוד כשהיו בני ארבע ולמרות שלא היו קטנים משמעותית מבני גילם אך עדיין היו קטנים.נשלחנו לצילום כף יד ובו הסתבר שיש קידום בעצמות כף יד-2 סטיות תקן.התחלנו מעקב בתל השומר ועברנו סדרת בדיקות להורמון גדילה,צליאק וכו-הכל תקין ושם לא יודעים להסביר את הקידום במיוחד כי הם ממש לא מפותחים לגילם כמצופה מילדים שעצמות כף ידם מתקדמות.כרגע במעקב חד שנתי ושאלתי היא- האם יש דרך להשפיע על הגובה הסופי גם כשאין חוסר בהורמון גדילה ובמקרה שמדובר בקומה נמוכה על רקע גנטי? מה יכולות להיות הסיבות לקידום עצמות כף יד כשבפועל הילדים נראים אם כבר קטנים לגילם?מה ניתן לעשות במקרה של התבגרות מוקדמת ועד כמה זה יכול להשפיע על הגובה הסופי?
open
לפני מספר ימים התקררתי מנוזלת עם שיעול, ולא איכפת לי שאני מקוררת איכפת לי שקשה לי לעשן, שהעשן שנכנס חונק אותי גורם לי לשיעול חזק, ואני לא נהנית מהסיגריה בכלל אבל אומרת לא חשוב אולי בשאיפה הבאה אהנה יותר, ומתקשה שזה לא אפשרי ומעשנת גם שזה לא עושה לי טוב, אני לא יכולה להפסיק אני מכורה לסיגריות, אני יודעת שזה לא טוב ולא בריא וכל החסרונות, לחשוב על זה שהנה יש לי הזדמנות עכשיו שהתקררתי ואני מתקשה לעשן בהנאה...ואני לא מסוגלת לקחת את ההזדמנות הזאת אני לא חזקה ולא מסוגלת, אני נמצאת בתקופה של לחץ נפשי חזק ולא חושבת שאוכל לקחת על עצמי עכשיו את עניין הגמילה. אני לא מצליחה להבין את עצמי בכלל איך אני חולה וגורמת לעצמי להיות יותר חולה מכניסה יותר רעל לגוף שזועק לרפואה,,,,,אני פשוט מזוכיסטית זה מה שאני...נהנית להזיק לעצמי....חחחח ועוד צוחקת על עצמי....אני נראית לכם נורמלית בכלל?
open
אני סובלת מ 9 חודשים בכל מיני תופעות מוזרות כאבי שרירים בכל מיני מקומות בגוף כאבי צואר נימלולים בכל הגוף ועקצוצים נאמר לי שאני סובלת מפיברומלגיה כאבי השרירים הם כאבים עמומים ואני ישנה טוב בלילה לטחרונה הופיעה שריפה בפה בעיקר בצד ימין לפעמים יש לי דקירות בשרירים ולחץ בצואר ובמפרק הלסת לפעמים יש לי כאבים ברקה ולפעמים כאבי ראש עמומים עשיתי א כל הבדיקות הנדרשות והכל תקין עשיתי בדיקות דם כלליות כולל שלילת מחלות ויסקולריות שלילת מחלות אוטואחמניות בדיקת נוירולוג תקינה עמוד שידרה צוארי ועמוד שידרה כולו הכל תקין חוץ מבלטי דיסק בC3C4C5C6 עשיתי EMG שיצא תקין הולטר למבחן מאמץ ואקו לב שיצא כל הבדיקות תקינות איני יודעת מה פשר התופעות המוזרות הכל מופיעה בשעת פעילות אומרים לי שזה מחרדה ומתח שרירי מוגבר יש לי לעשות MRI התעקשתי לעשות הייתי אצל מספר נוירולוגים הם אומרים שזוהי לא בעיה נוירולוגית אודה להתיחסותיך תודה
open
היום נראה לי שנכנעתי.תקופה מאוד ארוכה אני מתעקשת לעשות אירובי ופילטיס ועוד כל מיני פעילויות "רגילות ",אוהבת את הרעל,את האדרנלין ובאופן כללי להיקרע.הרגליים שלי פחות אוהבות את זה.נפלתי יותר מדי פעמים,ולקח לי יותר מדי ימים להתאושש אחרי כל אימון,ולא כי אני לא בכושר.אני מודה,הגזמתי יותר מדי ולא ידעתי מתיי לעצור.השגעון הזה של mind חזק והשכנוע העצמי המוגזם שלי היו יותר מדי.אז החלטתי היום ללכת לבריכה.שחיתי וזו הייתה פעילות אירובית מצויינת,ואפילו נהניתי,היה לי קריר ולא נפלתי אפילו פעם אחת.הקטע הכי קשה פיסית היה היציאה מהבריכה והדרך הבייתה.אבל חזרתי על סף דמעות.ככה נראית השלמה ?חשבתי שהמעבר יהיה יותר קל.אז אני לא יכולה לקפוץ ולרוץ אז מה?אבל זה סוג של עיבוד של אובדן,עוד אחד.מה הלאה?
open
שלום לכולם, הסיפור שלי קצת מורכב מסועף ופשוט מייאש. אתחיל מזה שלפני שלוש שנים חליתי במחלת הסרטן ומאז לקח לי המון זמן לחזור לשגרת חיים תקינה. רוצה לציין שבמהלך השנתיים האחרונות חוויתי כאבים במקומות שונים בגוף וקוצר נשימה שבא לידי ביטוי בעיקר במאמץ, לפני כחודשיים בעת בילוי בסרט הרגשתי קוצר נשימה קשה שגרם לי לצאת מהאולם ולחזור הביתה התחושה לוותה בתחושה של עילפון קרב ובא חולשה איומה ותחושה של קריסה בגוף. מאז אותו יום אני פשוט לא מתפקד אני חווה קוצר נשימה קבוע כאבים בכל הגוף חולשה עייפות כרונית ולחצים בראש חודשיים שאני בבית לא מתפקד כלל הפסקתי בעל כורחי את העבודה והלימודים. בכל התקופה הזאת הייתי במסכת בדיקות, יש לציין שבהתחלה לאחר שביצעתי צילום חזה ובדיקה של רופאת המשפחה שהרופאה סירבה בכל תוקף לשלוח אותי לבדיקות נוספות כיוון שהיתה בטוחה כי מדובר על התקף חרדה. הגעתי כל יום והתעקשתי לבצע בדיקות נוספות כיוון שכאדם שחווה דיכאון וחרדה בעבר אני יודע על מה מדובר והרגשתי שהפעם לא כך הדבר. מה גם שהדגשתי בפניה שהסימפטומים מלווים אותי זמן רב בעוצמה נמוכה ועד כה התעלמתי. בכל התקופה הזאת עברתי בדיקות רבות(סיטי כלל גופי-מחשש שגידול כלשהו חזר באיזושהי קונסטלציה בדיקות דם-ספירת דם תפקודי כבד וכליות בדיקת תפקודי ריאות מורחבת אצל רופא ריאות בדיקת 6 דקות הליכה ואקו לב) יש לציין שהבדיקות יצאו תקינות פרט לתסנין שומני שהתגלה במעי הגס בבדיקת הסיטי וכבד שומני. אך בתוכי אני מרגיש כי הדבר מתריע על החמרה של הסימפטומים שחוויתי לכל אורך התקופה הזאת, אני פשוט לא מצליח לתפקד לא מצליח ללכת ברחוב כלל תחושת מחנק וקוצר נשימה נוראי גם הדבר מלווה אותי גם במנוחה תחושת מחנק ומחסור באוור חמורה, כל הימים שאני "מבלה" בבית מלווים בכאבים בלחצים ובתחושת דיכאון קשה שהתפתחה עקב המצב הגופני. אני חושש מאוד שאני חולה ופשוט שולחים אותי לבדיקות שאינן רלוונטיות למצבי אני פשוט מרגיש שאני מאבד את עצמי לדעת. רופאת המשפחה סיפקה לי כדורי קלונקס ורסיטל אף על פי שלא הסכמתי עם האבחנה שלה הסכמתי לנסות ולקחת את כדורי הקלונקס יש לציין שמלבד תחושה של רוגע לא הרגשתי שום שיפור בסימפטומים, את כל התקופה הארורה הזאת אני מבלה בבדיקות אצל רופאים ובבדיקות רפואיות בתקווה שימצא משהו על מנת שאוכל לקבל טיפול כלשהו שיקל עלי בתחושות הקשות שאני חווה. הפסקתי את השימוש ברסיטל ובקלונקס כיוון שלא חוויתי שום שיפור, אני מגיע כמעט על בסיס יומי לרופאת המשפחה ומשווע לקבל עזרה למצבי היא מגיבה באדישות מוחלטת ופשוט אומרת שתפנה אותי לבדיקות שאקבל תשובות בסיומן. ביליתי גם במיון שם ביצעו לי בדיקות שטחיות וטענו שאינני בסכנת חיים ויש להמשיך טיפול מול רופאים בקהילה. הבעיה היה שאני פשוט גמור מרוסק ואין שום ערך לחיי במתכונת הנוכחית אינני מסוגל לבצע כלום, והבדיקות לוקחות זמן ולאחר מכן המתנה לתוצאות הבדיקות כשבכל הימים הללו אני פשוט מרותק לבית כיוון שאין ביכולתי ללכת ברגל. אני רוצה להדגיש שהתחלתי לחוות את הסימפטומים הללו לפני כשנתיים ואני כמעט בטוח שמה שאני חווה כרגע זו החמרה של בעיה רפואית. אני חושש שלא יצליחו לאבחן את מה שאני חווה ואני פשוט אקלע למעגל סבל שלא יסתיים לעולם. אני פשוט נואש לעזרה(אין לי משפחה תומכת שמתעניינת במצבי ומלווה אותי). מה עלי לעשות? מצד אחד טוענים שאני לא במצב מסכן חיים ולא מוכנים לאשפז אותי ולטפל בי בבית חולים ומצד שני הבדיקות הרפואיות נמשכות זמן רב ובינתיים אני סובל נורא! מה אני אמור לעשות במצבי? איך אני אמור לפעול? רופאת המשפחה מגיבה באדישות להכל ואני כבר לא רואה טעם בלהגיע אליה לעוד ביקורים. אני פשוט על סף שגעון ויאוש. אשמח לעצות ולדברים פרקטים שאני יכול לעשות. תודה.
open
שלום רב אני לא בטוחה שזו הקהילה הנכונה אבל אין לי מושג איפה לכתוב יש לי נערה מדהימה, רגישה וחכמה ומוכשרת. בשנים האחרונות לאחר מצוקה והתקפי חאדה פנינו לטיפול. בטיפול העלתה בתי כי יש לה מחשבות מוזרות. היא מתארת זאת כמחשבות בהם היא חושבת שמישהו קורא בשמה שוב ושוב או לפעמים שמדובר בחבר או מישהו מוכר. מאחר ואני עצמי עובדת בבריאות הנפש ומעט מכירה שאלתי אותה האם היא שומעת זאת כקולות כמו למשל הקול שלי או מישהו שמדבר איתה. היא התעקשה להסביר לי שאינה שומעת זאת כקול חיצוני אלא כמחשבה. היא אמרה שהיא מרגישה שזאת מחשבה שלה רק שזה מפחיד אותה מאוד. היא טענה שהמחשבות מגיעות רק כשהיא במיטה ונחה. גם כשהיא במצב רוח טוב. כדי להפסיק את זה היא צריכה לקום מהמיטה. זה קורה לה לדבריה רק בשכיבה ואף פעם לא עם חברים. בנוסף יש לה חרדות מטורפות מאנשים זרים. גם כשמגיעים אלי חברים שלי שהיא מכירה היא רצה לידר ומתכסה בשמיכה. יש לה פחדים איומים: רעש של נערים מבחוץ, קולות של מוסיקה רועשת. כל דבר גורם לה לחרדה. בנוסף טענה כי לפעמים יש לה תחושה שמישהו מנסה לצפות בה או להכנס לראש שלה. יש לציין כי היא מול החברים שלה היא מתנהגת כרגיל: צוחקת, מתבדחת איתם. החרדות מתרחשות רק כאשר היא מול אנשים או אפילו ילדים שאינה מכירה. אני לא מצליחה להבין במה מדובר. האם אלו סממנים של פסיכוזה? היא מתעקשת שהמחשבות אינם קולות חיצוניים כך שאיני מצליחה להבין אני עצמי כרגע מודאגת מאוד. איני מצליחה להבין מה קורה לילדה שלי. עלי לציין שאני לקיתי בעבר בדיכאון אבל אין לי חרדות ובדרך כלל אני מסתובבת בתחושה שאני מוגנת ושתמיד יהיו אנשים טובים סביבי שיעזרו. לצערי בתי אינה מרגישה כך היא מאמינה שאנשים הם רעים ואינ בואחת באף אחד מלבד בהוריה ובחברים שלה. לאחרונה התחילה לקבל אביליפיי והיא חשה בהטבה במחשבות אבל עדיין יש אי שקט וחרדות. אני מאוד מודאגת אני לא מבינה מה קורה לילדה שלי? האם עברה טראומה כלשהי. לא היו תופעות כאלו בגיל 11 של חרדות בעוצמה כזו. זה התחיל בגיל ההתבגרות. אני שואלת את עצמי שוב ושוב האם אלו סממנים של פסיכוזה אבל מאחר והיא מתארת זאת כמחשבות ומדגישה שהיא יודעת שזה לא מציאותי , אני פשוט לא מצליחה להבין.
open
צריכה להבין לשכנע את עצמי להפנים שהדיאטנית לא יכולה לעזור לי. והקשר ואהבה מזיקים לי. זה מה שאני צריכה רק איך זה אומר גם לא לחזור( היא עזבה את התפקיד) לשכוח אותה :( אבל זה גם אומר שאני לא מאמינה בטיפול דיאטני(שוב להקשר????) כמו שאני כבר לא מאמינה בפסיכולוגיות... וגם לא בתרופות ופסיכיאטרים מעניין מה יש עוד אולי לחזור בתשובה או משהו אולי מה אימון אלטרנטיבי כלשהו שאישית עדיין לא ממש הבנתי מה נגד מי להתרגל שמצוקה זה כייף פגיעה עצמית זה טוב ולא לאכול זה חוסך התעסקות ואנרגייה אז מה רע בעצם?... זהו אני לבד. הרכבת נסעה. תמודדי איך שאת יודעת. בלי להתמודד. שנים התעקשת שלא רוצה טיפולים ואת מבינה שצדקת... לך זה לא מתאים לא כולם נועדו שיהיה להם טוב. זה קשה מידי- מצב סופני את רוצה בכוח משהו שלא יכול לקרות כבר עדיף שתדפקי את הראש בקיר או תקפצי ממגדל גם ככה אני חושבת שאני זקנה מידי לשינוי להעביר את הזמן עד שהוא יגמר להוציא מינימום אנרגייה לראות אם אני מסוגלת- ולמה אני מסוגלת להיות עקבית פעם אחת בחיים.
open
שלום,
בת 28, מעשנת כ-14 שנים.
ביצעתי בדיקת ספירומטריה לפני כ-3 שנים.
רק השבוע הפסקתי לעשן לאחר שחליתי בדלקת בדרכי הנשימה.
לדעתי המדדים הוחמרו כתוצאה מכך שרק עכשיו הפסקתי לעשן.
אני רוצה לעשות בדיקה חוזרת על מנת לבדוק את המצב הנוכחי ולעבור למעקב של רופא ריאות על מנת לשקם את הריאה, אך רופאת המשפחה מתעקשת שבינתיים אין צורך שאלך שוב עד שאחלים ועד שאהיה "לא מעשנת" לתקופה מסוימת.
אני מצרפת את התוצאות של הבדיקה הקודמת,
אשמח לשמוע פיענוח שלהם, שכן איני ממש מבינה מה הן אומרות
FVCex - pred - 3/42, act- 2/31. %pred-68
Fev1 - pred-2/98, act- 1.91. %pred- 64
FEV1/IVC - pred - 84, act - 78. %pred - 92
FEV1/FVC - pred - 84, act - 83. %pred - 98
PEF - pred - 6.78, act - 4.62. %pred - 68

יש עוד המשך כמובן, תוצאות שיחידת מדידת הזמן שלהם היא שניה אחת (נראה לי כתוב לי 1\s) ושם התוצאות באחוזים (%pred) ממש נמוכות -
76, 52, 37, 46.
האם לדעתכם יש צורך בבדיקה חוזרת?
כיצד משקמים את הריאה למעשה?
open

קאדינה קוקס והמדליות אחרי החזרה מריו. "ברגע שגיליתי שאוכל לרוץ, הרגשתי שאיכשהו זה בסדר"
קאדינה קוקס והמדליות אחרי החזרה מריו. "ברגע שגיליתי שאוכל לרוץ, הרגשתי שאיכשהו זה בסדר"
צילום: Matthew Childs/רויטרס
קאדינה קוקס קופצת, כל עוד הטרשת הנפוצה מאפשרת
בין אם מדובר בהסתערות מוצלחת על זהב בשני ענפים פראלימפיים, או בהופעה בתוכנית הריאליטי המסוכנת "הקפיצה" חרף שלילת המימון הלאומי המוענק לספורטאים, נחושה הבריטית בת ה־25 למצות את החיים עד תום. לפחות כל עוד גופה ומחלת הטרשת הנפוצה יאפשרו לה
אמיר ענבר
אמיר ענבר
08.01.2017 12:34
קאדינה קוקס יודעת משהו על טלטלות בחיים. טלטלה כזו, שעברה בגיל 23, הפכה אותה מספרינטרית בריאה שחולמת על הופעה במשחקים האולימפיים בריו, לאדם שיכולותיו המוטוריות נמצאות על זמן שאול בגין מחלת הטרשת הנפוצה. "פצצת זמן מתקתקת", מגדירה עצמה מי שהתאוששה מהמהלומה והפכה לספורטאית פראלימפית עצומה שנחושה למצות את החיים עד תומם. עכשיו, זה יעלה לה גם בכסף.

ערוץ 4 הבריטי יקרין השנה עונה חדשה של תוכנית הריאליטי "הקפיצה", במסגרתה ידוענים — בהם ספורטאים — לומדים ענפי חורף כמו קפיצות סקי, מזחלות והחלקה מהירה על הקרח, ובהמשך מתחרים במסגרתם. וגם נפצעים. רק אשתקד, שחיינית העבר רבקה אדלינגטון נפגעה בכתף בזמן הצילומים ומתעמלת העבר בת' טוודל הזדקקה לניתוח בגלל סדק בחוליה.

בערוץ 4 טוענים שבחנו מחדש את אמצעי הבטיחות לקראת צילומי מהדורת 2017, שתכלול פליטי ריאליטי, קומיקאי ודוגמנית לצד ספורטאי עבר דוגמת רובי פאולר (כדורגל), בראד וויגינס (אופניים) וגארת' תומאס (ראגבי) וגם ספורטאים פעילים: ג'ייד ג'ונס, אלופה אולימפית בטאקוונדו; לואיס סמית', מדליסט אולימפי בהתעמלות, וקוקס, אלופה פראלימפית באתלטיקה ובאופניים.

האם זה נבון שספורטאי יסתכן בתוכנית ריאליטי שעלולה לגרום לפציעתו? בהתאחדות הטאקוונדו הבריטית לא אוהבים את הרעיון ודנו עם ג'ונס בסיכונים, אך לא יותר מכך. בהתאחדות ההתעמלות הבריטית סירבו להשיב לשאלות בעניין שהגיש האתר Inside the Games. התאחדות האתלטיקה הבריטית, לעומת זאת, גם דיברה וגם עשתה: היא החליטה לשלול מקוקס את המימון הלאומי שהיא מקבלת מכספי הלוטו, כמו ספורטאים בכירים אחרים, "בגלל הטבע של הפעילויות בתוכנית". זאת, עד שתסיים את הצילומים, תחזור לאימונים ותוכיח שהיא כשירה.

קוקס מודעת לסיכונים הטמונים ב"קפיצה", מה גם שהיא לא ממש טובה בסקי. "האיזון שלי נוראי", סיפרה בדצמבר ל"טלגרף". אך נוראה יותר הידיעה שעם השנים, מצב גופה רק יחמיר. עד שזה יקרה, בכוונתה להוציא ממנו את כל מה שהוא יאפשר לה. "לפני ששופטים את החלטתי", אמרה על ההירשמות לריאליטי, "אנשים צריכים לדמיין כיצד זה לחיות את החיים כפצצת זמן מתקתקת. טרשת נפוצה שינתה את השקפתי על חיי, ולכן בכוונתי ליהנות מסקי".


קוקס נחשבה לאחת הרצות המבטיחות בבריטניה כשבאמצע 2014 עברה שבץ. היא שבה לאימונים, אך כעבור ארבעה חודשים החלה לאבד תחושה בגפיים. תוך זמן קצר, לא היתה מסוגלת לאחוז בעט או לצחצח שיניים. בדיקות חשפו שלקתה בטרשת נפוצה, מחלה התוקפת את מערכת העצבים. "זה הבהיל אותי, חשבתי שלא אוכל לחיות את חיי", אמרה, "הרעיון שאהיה מרותקת לכיסא גלגלים, שאזדקק לטיפול בלתי פוסק, היה נוראי".

רק כשהבינה כי תוכל להמשיך לרוץ, חשה הקלה. בחודשיים בהם עוד רותקה למיטתה, כשאיננה מסוגלת אפילו ללכת, הבטיחה לאמה ג'זמין כי גם אם לא תרוץ במשחקים האולימפיים בריו, תעשה זאת במשחקים הפראלימפיים בריו. "ברגע שגיליתי שאוכל לרוץ, הרגשתי שאיכשהו זה בסדר", היא משתפת, "מאותו רגע החלטתי — הטרשת הנפוצה לא תגדיר אותי, חיי לא סובבים סביבה. טרשת נפוצה סובבת סביבי. ריצה היתה הדבר הגדול שלי במשך שנים. אינני יודעת מה הייתי עושה בלעדיה. אני בטוחה שלא הייתי מתאוששת באותה מידה אלמלא יכולתי לשאוף לכך. הייתי אבודה בלי הספורט".

ב־2013 רצה קוקס 100 מטר ב־11.93 שניות. כיום היא איננה מסוגלת להתקרב לתוצאות האלה. אחרי האבחון ולנוכח התסמינים, גילתה שביצועיה מידרדרים — למרות שריצה עדיין קלה עבורה יותר מהליכה. "כשרואים אותי הולכת חושבים 'מה לעזאזל קרה לה? איך ייתכן שקודם היא רצה כך, וכעת הולכת כך'", אומרת קוקס.

משום שהיא מתעייפת במהירות ולנוכח עוצמת רגליה, הומלץ לה להתנסות באופניים. במהרה, גילתה כי הרכיבה מקלה עליה. במקום להחליף ענף אחד באחר, וחרף חששותיהם של קרוביה ומאמניה שהיא לוקחת על עצמה יותר מדי ותגרום לעצמה נזק, בחרה לדבוק בשניהם לקראת המשחקים הפראלימפיים בריו — מתאמנת בריצה בלידס וברכיבה במנצ'סטר. "אני לא טובה בקבלת החלטות", צחקה. כשהיא הופכת רצינית, מסבירה קוקס כי רצתה למתוח גבולות כדי למשוך תשומת לב למחלתה.

בריצה, באופניים ובחיים, קוקס מתעקשת לנוע קדימה תוך ידיעה שהדבר גם מקרב אותה לעבר היום שבו גופה ימנע זאת ממנה. כבר עתה היא בולעת
18–19 גלולות ביום ומקבלת מדי יומיים זריקה מכאיבה. "אני משתנה מדי יום, לא מדי שנה", הסבירה ל"טלגרף", "אין לי מושג באיזה מצב אהיה בסוף מעגל אולימפי שלם. עד טוקיו 2020 אינני יודעת אם אוכל להתחרות בענף אחד, שלא לדבר על שניים".

נכון לעכשיו, היא מסוגלת להתחרות בשניהם ברמה הגבוהה ביותר בזירה הפראלימפית. תוך 18 חודשים הפכה לרוכבת ברמה גבוהה ולאלופת עולם. במשחקים הפראלימפיים בריו זכתה בזהב במירוץ נגד השעון ל־500 מטר עם שיא עולם. 24 שעות מאוחר יותר התייצבה על קו הזינוק בריצת 100 מטר וסיימה שלישית. בהמשך כבר ניצחה בריצה ל־400 מטר, ובכך הוכתרה לאלופה פראלימפית בשני ענפים שונים. "חשבתי שזה בלתי אפשרי, אני מסירה את הכובע בפניה", אמרה שרה סטורי, אגדת רכיבה פראלימפית, שהפסידה מולה בוולודרום.


"המסר שלי הוא לעולם לא לוותר, ולא ויתרתי בשום שלב — גם כשאמרו לי שלא אוכל לעשות זאת, וזה קרה מיליארד פעמים בשבועות האחרונים", אמרה קוקס בריו, "אני מוכיחה שאם עובדים קשה ויש להט למשהו, אפשר להגיע לשם. אני כל כך מאושרת שעשיתי את הקטע הזה עם שני ענפים והוכחתי שאפשר לעשות דברים מדהימים".

מדהימה היתה גם נסיקתה הציבורית; מספורטאית אלמונית הפכה לדמות מוכרת, כזו שהיתה מועמדת לפרס ספורטאי השנה בבריטניה מטעם ה־BBC וקיבלה את אות מסדר האימפריה (MBE). "מזהים אותי עכשיו ממש בכל מקום", היא אומרת, "זה מוזר לחלוטין, אבל בקטע טוב". כמי שאוהבת את ספרי הארי פוטר, חשה קוקס הרבה יותר מטוב כשהסופרת ג'יי.קיי רולינג בירכה אותה בטוויטר על הישגיה.

לא פחות מכך, התרגשה האלופה הפראלימפית ממכתבים שקיבלה מחולי טרשת נפוצה, שמספרים כי העזו לעשות דברים בזכות הדוגמה שהעמידה. בפברואר בכוונתה לחזור ללימודי נוירופיזיותרפיה באוניברסיטה המטרופוליטנית במנצ'סטר, אותם קטעה כדי להתרכז באימונים. היא חולמת להקים מרפאה כדי לסייע לאנשים להשתקם. יחד עם המשך העיסוק בספורט, הבטיחה, תנסה להפחית במספר הגלולות לטובת טיפול המבוסס יותר על תזונה.

לאליפות העולם באתלטיקה פראלימפית ב־2015 הגיעה קוקס בעזרת תרומות. לקראת ריו, כבר נהנתה ממימון לאומי מכספי הלוטו כמו ספורטאים בריטים בכירים אחרים. "בלי זה לא הייתי מסוגלת להרשות זאת לעצמי או לקחת הפסקה מהאוניברסיטה. המימון מהלוטו היה מציל חיים", אמרה ל"גרדיאן" וציינה את המעטפת שכללה פסיכולוגים, מעסים ומאמנים.

גם בקיץ הקרוב שואפת קוקס להתחרות באליפות העולם באתלטיקה, לשפר תוצאות ולקטוף מדליות, אך את התקופה הקרובה לפחות תצטרך לעשות ללא אותה מעטפת, שנלקחה ממנה לנוכח הופעתה בתוכנית הריאליטי. לואיז הייזל, אתלטית קרב 7 לשעבר שהתחרתה ב"קפיצה" אחרי שפרשה, מבינה את הצורך בריגוש. מנגד, אמרה הייזל ל־BBC כי ספורטאי פעיל צריך לחשוב על כך היטב לנוכח הסיכון בפציעה שעלולה אפילו לסיים קריירה.

את קוקס זה לא מטריד. היא חיה בשביל הרגע, כי איננה יודעת מה מצפה לה ברגע הבא. הבריטית בת ה־25 נחושה להמשיך להיאבק בטרשת הנפוצה ובתסמיניה על בסיס יומי, ולהראות לעולם שזה אפשרי. "רבים רואים בזה גזר דין מוות", אמרה, "זה לא כך אם את קובעת לעצמך מטרות". וזאת כשלעצמה חתיכת "קפיצה".
open