הנושאים החמים

שחזור סיסמה

הזן את כתובת האימייל שבאמצעותה נרשמת ונשלח לך לינק לאיפוס סיסמה

ערבה

ערבה

(צילום: shutterstock)
הטיפול התרופתי בדלקת מפרקים פסוריאטית
open
(צילום: Shutterstock)
הטיפול התרופתי בדלקת מפרקים שגרונתית
open
שלום, אובחנתי לפני כמעט שנה בדלקת מפרקים שגרונית סרופוזיטיבית, עם ANTI CCP 233 . פלקוויניל גרם לי פריחה. קיבלתי מטטורקסט במינון 12.5 מג ל3 חודשים ועוד 3 חודשים מינון של 17.5. ללא שיפור. לאחר 3 שבועות של ערבה 20 וריפאמפין 600 מג, פיתחתי חום שלא ירד 7 ימים. נשלחתי למיון והם איבחנו צהבת טוקסית (ALT=237). במשך השבוע הזה, בתיאום עם הרופאים הפסקתי את ערבה והריפאמפין. עכשיו מחכים שתפקודי הכבד יחזרו להיות תקינים. הראומטולוג שלי העלה לי פרדניזון ל10 מג ואמר שכנראה נעבור לתרופה ביולוגית. האם יש תרופות ביולוגיות שאין להן בתופעות לוואי חשש להתפרצות שחפת, כשיש חיידק רדום (מנטו חיובי, צילום חזה תקין)? תודה רבה מאד!
open
כתבתי היום בפורום של הפרעות האכילה והבנתי שזה לא לפורום הנכון. אני לא יודעת אפילו כאן, לאן אני שייכת באמת , מה יש בי יותר , מה גרם למה ומה קורה. וזה מה שכתבתי האסון בערבה פגש אותי בנקודה מאוד קשה. 10 ילדים הרוגים ? זה הסיוט של כל מדריך ואיש חינוך , כל צעד קטן שעשינו זה היה תמיד הפחד , שיקרה משהו נוראי , אפילו לאחד. ואיך מצד אחד גם מחנכים וגם נותנים להם את החופש להחליט ושומעים עליהם וגם לוקחים עליהם אחריות ? כי אם אני אתו להם לבדוק אם כולם יצאו עם כובע ומים אז לא אוכל לדעת בוודאות שהם עשו זאת, ואם אישה זאת בעצמי , אז אני לא באמת אתמול עליהם והם ירגישו בבית בובות . אבל יש אולי מחר גשם , מסכנים איך הם ינווטו בגשם , ואם הם יהיו חולים ? אבל מצד שני אם רק ניתח להם לאכול צמר גפן מתוק אז איך הם יצמחו? וכשאני בוחרת כן להתערב ולשים גבולות זה קשה , כי ילדים בני 19 רגישים מאוד לעצמאות הזאת שהבטחנו להם וקשה להסביר להם מה כבר מסוכן וחסר אחריות או לא. ועשרות זכרונות הלב שיש לך בתור מדריך, והתשלומי מחיר שאתה משלם בשביל שילמדו. והכמעט ונפגע שקורה עשרות פעמים , שגם אם זה בכלל לא אשמתך. זאת אשמתך. כי ככה זה הילדים שלך עכשיו. מאז האסון בערבה , אני מרגישה שנהרגו לי 10 חניכים, באשמתי , אני לא יכולה להפסיק לחשוב עליהם ולהפסיק לקרא כתבות עליהם , אני כמו זומבית , או ישנה או בוהה וחושבת עליהם או לא מפסיקה לקרא כתבות באינטרנט עליהם או מבלמסת. החלטתי ללכת ללויה של אחת מהם... והורדתי את כל החניכים שלי ללכת גם , עם חולצת מכינה , להביע סולידריות , כי עכשיו הזמן שלנו פשוט להביא חיבוק . לכולם , אחד לשני , לעולם המכינות , למכינת בני ציון , לכל אנשי החינוך וראשי המכינות וכמובן למשפחות. אבל הלוויה היתה הדבר הכי כואב בעולם . מאז אני לא מצליחה לחזור לנשום כרגיל ואני מרגישה אשמה ופחד עצום שכל אנשי החינוך המדהימים האלה לא יהיו מסוגלים להמשיך, כמו שאני לא יודעת אם אני מסוגלת לחזור לעבוד בתחום אחרי ש10 ילדים נהרגו... וכולם כועסים וכולם כועסים. איך אפשר לכעוס אם אי אפשר לנשום , אי אפשר לנשום כש10 ילדים פשוט נהרגו. ומי אני שבכלל אכאב את זה . אני צריכה לא להיות מרוכזת בעצמי וללכת לחזק ולעזור . אבל אני מרגישה שאני משתגעת.. אני לא מצליחה לעצור את זה , זה לא עוזב אותי והאמת מה שלא עוזר אותי זה לא רק זה. זה שאני פשוט לא מצליחה לחזור לתפקד. אני כבר שנה בבית שבוע טוב שבוע רע . אני לא מצליחה להתייצב למצב שבו אחפש עבודה ולא מצליחה להגיע לחברים בכלל או ללימודים רב הזמן. אני מרגישה שכל מי שמסביבי מוותר עלי ומאוס ממני ואני רק רוצה את החברים שלי איתי. אני לא יודעת מה לעשות כבר , לפני יום חמישי חשבתי הגעתי לנקודה חזקה ולמדתי שלא הכל הוא אשמתי והכל פשוט התפוצץ לי בפרצוף עם סיפור שלא באמת שייך לי. ובמקום ללכת ולעזור בכל מה שאני יכולה אני נכנסת לתוך הכאב שלי ואין לי מושג איך לצאת אני ככ רוצה שירגיעו אותי שאני לא בן אדם כזה רע ושאני לא כזאת אפסית ושיש בי מה לאהוב אבל ברור לי שכל זה צריל לבוא מבפנים . אני כבר לא יודעת מה היא המציאות ומה לא. אני ממש צריכה עזרה ואני אפילו לא יודעת איזו
open
האסון בערבה פגש אותי בנקודה מאוד קשה. 10 ילדים הרוגים ? זה הסיוט של כל מדריך ואיש חינוך , כל צעד קטן שעשינו זה היה תמיד הפחד , שיקרה משהו נוראי , אפילו לאחד. ואיך מצד אחד גם מחנכים וגם נותנים להם את החופש להחליט ושומעים עליהם וגם לוקחים עליהם אחריות ? כי אם אני אתו להם לבדוק אם כולם יצאו עם כובע ומים אז לא אוכל לדעת בוודאות שהם עשו זאת, ואם אישה זאת בעצמי , אז אני לא באמת אתמול עליהם והם ירגישו בבית בובות . אבל יש אולי מחר גשם , מסכנים איך הם ינווטו בגשם , ואם הם יהיו חולים ? אבל מצד שני אם רק ניתח להם לאכול צמר גפן מתוק אז איך הם יצמחו? וכשאני בוחרת כן להתערב ולשים גבולות זה קשה , כי ילדים בני 19 רגישים מאוד לעצמאות הזאת שהבטחנו להם וקשה להסביר להם מה כבר מסוכן וחסר אחריות או לא. ועשרות זכרונות הלב שיש לך בתור מדריך, והתשלומי מחיר שאתה משלם בשביל שילמדו. והכמעט ונפגע שקורה עשרות פעמים , שגם אם זה בכלל לא אשמתך. זאת אשמתך. כי ככה זה הילדים שלך עכשיו. מאז האסון בערבה , אני מרגישה שנהרגו לי 10 חניכים, באשמתי , אני לא יכולה להפסיק לחשוב עליהם ולהפסיק לקרא כתבות עליהם , אני כמו זומבית , או ישנה או בוהה וחושבת עליהם או לא מפסיקה לקרא כתבות באינטרנט עליהם או מבלמסת. החלטתי ללכת ללויה של אחת מהם... והורדתי את כל החניכים שלי ללכת גם , עם חולצת מכינה , להביע סולידריות , כי עכשיו הזמן שלנו פשוט להביא חיבוק . לכולם , אחד לשני , לעולם המכינות , למכינת בני ציון , לכל אנשי החינוך וראשי המכינות וכמובן למשפחות. אבל הלוויה היתה הדבר הכי כואב בעולם . מאז אני לא מצליחה לחזור לנשום כרגיל ואני מרגישה אשמה ופחד עצום שכל אנשי החינוך המדהימים האלה לא יהיו מסוגלים להמשיך, כמו שאני לא יודעת אם אני מסוגלת לחזור לעבוד בתחום אחרי ש10 ילדים נהרגו... וכולם כועסים וכולם כועסים. איך אפשר לכעוס אם אי אפשר לנשום , אי אפשר לנשום כש10 ילדים פשוט נהרגו. ומי אני שבכלל אכאב את זה . אני צריכה לא להיות מרוכזת בעצמי וללכת לחזק ולעזור . אבל אני מרגישה שאני משתגעת.. אני לא מצליחה לעצור את זה , זה לא עוזב אותי
open
mag לפני 7 ימים שלום לאורנה ןלקוראים ..אני עדיין איתנו ..למרות שלמדתי שאני קרוב לצד השני יותר משידעתי על קיומו.לא נעלמתי פשוט אישתי(גרושתי)החליטה שזה הזמן הטוב ביותר לפרק משפחה תוך כוונה וידיעה מראש על מצבי המחמיר וכוונת זדון לנצל מצב זה .להמחשת מצבי ביטוח לאומי ועדות רפואיות "הידועות בנדיבותן"ללא כל התערבות או עזרה עו"ד .כפי שיעצו לי.בקיצור במקום לפרט המספרים ידברו 100%אובדן כושר עבודה לצמיתות.86%נכות רפואית לצמיתות.בניגוד לצפיות ותחזית גרושתי התערבה ההשגחה העליונה(אני אתאיסט)שמו ליצמן.וקיבלתי אישור לטיפול בהפטיטיס c כאשר זמני כבר היה קצוב .ואין אחד בעולם שהבריא ממחלה זו.עד 2013 פריצת דרך רפואית העולה בחשיבותה על גילוי האנטיביוטיקה.96 %הצלחה .עלות חודשית בסל התרופות 90.000$/לחודש.האפסים אינם טעות-אבל מישהו חייב להיות ב4% שלא הבריאו..ואני במקום בלוטו זכיתי בטיפול נוסף לוירוס שהפך עמיד.הטיפול אכזרי תופעות לוואי של כימוטרפיה כפולה.מנשירת שער שיניים ומה לא, יש מספר לא מבוטל של מתאבדים במהלך הטיפול.באמת נוראי.אבל גם להיות ברשימת המוות(תור להשתלת כבד )שזה עוד 5 שנות חיים באיכות ירודה עם תרופות לדחייה שתלים..וכולם נפטרים ביסורים מהפטיטיס אחרי השתלה-ואתם תוהים מדוע אני פה עם כל צרותי אלו.אז ככה בהמלצת אורנה חרקתי שיניים כל בוקר הליכה עם המחולל הנייד וכלבתי.פעמיים הגזמתי לא יכולתי לחזור.קוצר הנשימה נוראי .איני יכול להתכופף לקצוץ ציפורניים.או לגרוב גרביים-וכן עמדתי במילתי הורדתי מעלי 8ק"גאולם ללא הועיל בזמן העדרותי מפה המחולל הנייד כבר לא עמד בדירות הנשימה.אמש קיבלתי נייח חדש הביתה מקופח .לאחר איומיים משפטיים ובצדק רב.נבדקתי לא אפרסם שמות פה עיי טובי הרופאים והמכשיריםאני בתוך 3 -5 דקות מגיע לסטורציה 84-לא לא זו שאתם מכירים ה84 הזו מרגישה כ70.איש מהרופאים לא מצא הסיבה להרגשתי שלוותה במראה פיזי של הזעת מאמץ יתר נשימה מוטרפת.התחלתי לחוות לראשונה בחיי ורטיגו קטלני ממש כל העולם סבב אותי.קרו לי דברים מוזרים חתמתי על הסכמים שונים שבימים כתיקונם לא עברו את סף דלתי.אקצר לכם .בני הגדול בוגר בוסטון BU כאשר סיים את M IT פוסט דוקטורנט מצטיין.(איני מתפאר בבני..אישתי כנראה בגדה בי)היות ואנו בקשר קבוע שומר עלי מרחוק באחד הקונסוליומים/ישיבות עם חוקרים נוספים הסתבר.כדלקמן:התרופות להפטיטיס c הטיפול האגרסיבי הסיר את מעטפת החיסון מגופי .כל שטות הפכה קיצוניתcopd אצלי התפתח במהירות קיצונית נבדקתי להשוואה עם הזרקת גדלניום.וזה נכון.אולם החמור מכל הוא בתרופות שחלק מהן פוגעות בכדוריות הדם האדומות כמדומני(איתכם הסליחה אם טעיתי)נבדקתי פעמיים מעבר לאנמיה הקיצונית עד היום יש לי בעיית הולכה של חמצן כנראה למוח דרך מחזור הדם ועד עתה אין שינוי לטובה.אני עם חמצן ובשכיבה .לא אותו אדם בלי חמצן בעמידה או הליכה קלה.מחפש מילים לפעמים.דברים שמזהה שקורים לי ולא היו בעבר.ואורנה צר לי לבשר לך כי המחיר המטורף של 9 חודשים x90אלף דולר.הרופאים מאד .מאד מאד.מתאמצים לשווק.כשהתחלתי היה כתוב -בגדול ללא תופעות לוואי-זה כבר השתנה יש ספר תופעות לוואי והחתימו אותי שאני אחראי לתוצאות של הטיפול ולא אתבע את הקופה.וכעת למעשה רוב בעיותיי הם נשימה של מחלת הראות שהקצינה למקומות לא מוכרים לנו...והגרוע מכל כדוריות הדם הנושאות את החמצן בגופי -תחסכו את שאלת הבדיקות כל דופלר עורקים צואר רגליים ..בדיקה בביח רעות בצקות ברגליים חשדו בכליות.חשדו בלב פרקו אותי לחתיכות..רשימה אינסופית-והמאכזב ביותר לא היה אף רופא/ה שידע לחבר את הדברים יחד.או משחמור מכך לא רצה .האמת ב8 דקות זמן טיפול של רופא "מקצועי"איני מאשים אותם.זה השלמתי את החודשים שהחסרתי-תראו זאת כך ..הייתי בצד שני וחזרתי.ולצערי מאוכזב מגופי/מעצמי /לא מסוגל להתמודד עם הלא נודע.בניגוד לאופיי.....אגב חסכתי לכם כאב ראש.זה אולי 30% ממה שעבר עלי.היו לי יותר מדי ימים שהצטערתי שקמתי בבוקר.כעת חושב להפך ..כבר ציינתי זאת בעבר..היתה לי פעם תאונת אופנוע קשה בלי הכרה וכו ...אולי לא העירו אותי?אולי כל זה חלום רע? וכעת אתעורר ממנו? זהו חלומי .חג שמח למי שהקשיב להמיית ליבי 0דיווח דר-ניסים-אריש דר-ניסים-אריש מומחה כמוני 21/12/17 10:50 מצטרף להמלצתה של אורנה פעילות גופנית היא מרכיב חשוב מאוד בטיפול בחולה עם COPD. כדאי שבשלב הראשון תצטרף לשיקום ראות . 0דיווח כתיבת תגובה mag mag 21/12/17 12:01 תודות .בהחלט אצטרף.אמור להגיע המכשיר ארצה ביום א אקנה צנרת ..אלמד תפעול בסיסי .ובהחלט אצטרף להמלצותיכם.ולפעילות .תודה .שרף mag
open
אני בן 71 סובל מסרטן הערמונית, סכרת (135) כולסטרול ושומנים בדם (ערכים תקינים) כל הצרות בשליטה ובפיקוח ורק במעקב. תרופות קבועות אומפרדקס 40 מ"ג, איזיטרול 10 מ"ג גלוקומין 850 פעמים ביום, ליפיטור 20 מ"ג. תוספים. קוונטום +50 מולטי ויטמין, גארויולה 500 מ"ג (אנונה ברזילאית), דקל ננסי, כורכומין, אומגה 3-6-9, שורש שן הארי 500 מ"ג, מורינגה ערבה, ג'ינגר 550 מ"ג, מגנזיום B6, אבץ פיקולנט, כל התוספים נילקחים בבוקר עם האוכל רובם כטיפול לסרטן הערמונית. השאלות הם: האם יש התגגשות בין התרופות לתוספים? והאם יש צורך להפחית בתוספים?
open
בן 60 חולה בראומטידת מטופל במטוטרקסט עכשיו הוסיפו ערבה עד היום לא מובן לי כל רופא טוען אחרת האם התרופות האלה מחלישות את מערכת החיסון וכתוצאה מזה אני חשוף לזהיהומים או שהם לא מחלישות את מערכת החיסון כמו שכמה רופאים טוענים כמו כן האם אתופן הוא גם לדלקת או רק לכאבים תודה 
open
היי כולם
אני סובל מ AS כבר עשור ומטופל בתרופה ביולוגית לסירוגין. לפני כשלושה חודשים הפסקתי את הטיפול הביולוגי,ולפני שבועיים שוב עברתי התקף שבו בקושי יכולתי ללכת. הפעם במקום לוותר ולהזריק החלטתי להילחם ללא הטיפול הביולוגי.
התחלתי לקחת מבית הטבע תרופה טבעית לדלקת מפרקים בשם מורינגה ערבה והיא עוזרת לי ממש !
עד כדי כך שאני לא צריך לקחת ארקוקסיה או כל תרופה אחרת.
יש תרופה נוספת בשם גאוטופלקס שהוכחה כיעילה נגד דלקות מפרקים, מישהו ניסה אותה ?
אשמח להשתמש בחכמת ההמונים של הפורום בכדי לגבש דעה על שני התרופות הללו
1. מורינגה ערבה שעזרה לי ממש
2. גאוטופלקס שנשמע שכדאי לנסות.

אשמח לחוות דעתכם
מצ"ב לינקים למוצרים.

המורינגה ערבה חשוב לציין עזרה לי משמעותית

http://www.eatwell.co.il/?CategoryID=364&ArticleID=2405


http://www.gatoflex.com/%D7%92%D7%90%D7%98%D7%95%D7%A4%D7%9C%D7%A7%D7%A1-1.html



open

שלוב רב

לפני כחצי שנה התחלתי לרוץ. בהתחלה מעט ולאט העלתי את המרחק והקצב.

אני רץ עם מד דופק ובמהלך הריצה לאחר 20-40 דקות  ( במהירות גבוהה יחסית זה קורה מהר יותר ) הדופק מתחיל לעלות ולרדת ( לזגזג )  באופן קבוע עד לסיום הריצה. הקפיצות מאוד מסודרות ( בסביבות 20 פעימות הבדל בין הקצב הנמוך לגבוה ) .אני לא מרגיש כאב , שינוי בנשימה, עייפות או סימן אחר כשזה קורה .

הייתי במכון ארגומטריה מטעם קופת החולים. ביצעתי את מלוא הבדיקה ( כל דרגות הקושי )  והתוצאה הייתה תקינה לחלוטין. כששאלתי את הרופאה המענחת לפשר הקפיצות נעניתי שמד הדופק אינו מתאים לבדיקת הפרעות לב ושאין לי אפילו הפרעת קצב אחת בכל מהלך הבדיקה. כמו כן צויין שכושרי הגופני מעולה.

קניתי מד דופק אחר והקפיצות קיימות גם איתו ( יותר מתונות ) .

אני רץ כ 40 ק"מ בשבוע וחושב להגדיל את המרחקים. האם יש בדיקה אחרת שאוכל לבצע על מנת להבין אם יש בעייה ומה היא  ?

מצורפים שני גרפים מחצי מרתון הערבה וחצי מרתון תל אביב.

תודה מראש
open