לפעמים המקום הגרוע ביותר שאני
יכולה להיות בו הוא בתוך הבית שלי.
אף אחד לא הכין אותי ליום בו אהפוך לשק חבטות .
השריטות והפצעים יחלימו.
אבל נפשית …
הם שרטו אותי לכל החיים.
הפכתי להיות הקורבן לכעס ולזעם.
אני בחיים לא אחזור להיות אותו הדבר.
רמסו אותי וכולם סגרו את העיניים.
בכניסת השבת מצאתי את עצמי מחוץ לבית
בורחת עם תיק גב ושקית ניילון .
הגוף כואב והכאב בבית החזה שורף.
הרחוב היה מלא בהולכי רגל ואני,
שזועקת לעזרה מבעד לטלפון .
הדמעות זולגות החוצה,
גופי רועד , מפחד.
כולם מסתכלים עליי , תוהים מה קרה
ושותקים. צרחתי.
ואלוהים יודע כמה שצרחתי