למה גם כשטוב לי?!

ג'נג'י · 2012-07-09T00:54:47+03:00

היום הרגשתי טוב בבוקר. נסעתי ליפו, הסתובבתי לי, אני אוהבת את יפו, כ"כ אחרת מת"א הלחוצה הזאת. ובבית קפה נחמד וקטן הספקתי לעשות הרבה דברים שישבו לי על הראש, טלפונים וכאלה. הרגשתי טוב עם עצמי, הרגשתי סיפוק והיה לי נעים שם. בבוקר לפני שיצאתי שתיתי אינשור כי הייתי קצת רעבה ולא רציתי להיות במצוקה במהלך השעות מחוץ לבית. אני לא אוהבת להכניס אוכל מוצק לגוף שלי ביחוד לא בבוקר, לא רגילה ולא רוצה לאכול בבוקר. זה השביע אותי להפתעתי, כי הרי זה נוזלי. אין לי ניסיון עם זה. וחזרתי הביתה ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי. כל החיים, כל המחלה, אני רגילה לישון בצהרים כדי לעשות "ריסט" לראש, לא להיות בהכרה ולקום מחדש להתמודד עם היום. ובדר"כ זה אחרי בולמוס של צהרים והקאה שמשכיבים אותי לישון, ליפול למיטה. אבל היום הגעתי הביתה לא רעבה באופן שמצדיק לאכול ולא עייפה פיזית כי הייתה לי אנרגיה בגוף, לא הייתי בסטרס גופני כתוצאה מרעב כמו תמיד. לא ידעתי מה לעשות. בסוף מהר מאוד ארוחה של סנדויץ וירקות הפכה לבולמוס. זה קורה לי הרבה, שאני מתיישבת לאכול עם כוונות טובות וזה הופך לבולמוס והקאה. אבל הקטע שהיום אין הצדקה לכך כביכול. היה לי טוב היום. אז למה? אם החיים שלי יסתדרו קצת לא אמור להיות לי יותר קל לשלוט במחלה? נראית לי כל כך רחוקה ההבראה שלי...