לאחר מאבק קשה ומייגע ושני אישפוזים, אפשר לראות מעט אור במנהרה החשוכה.
האופטימיות והאופוריה שאנו שרויים בה שברירית ועדינה, כמו קליפה של ביצה שיכולה להסדק בין רגע, אולם איך אפשר שלא לשמוח כשאת שומעת את בתך אומרת לך: "אמא, די… נגמר…אני יוצאת מזה ואעשה הכל כדי להחלים..". וכל קילו שהיא עולה גורם לה ולנו לאושר ושמחה כי היא מבינה שהדרך שבה היא הלכה היתה הרסנית עבורה. ופתאום הילדה שלי מחייכת, והעיניים נוצצות והברק חוזר אט אט לפנים.. ואני מרגישה שילדתי האובדת חוזרת אלי.. והיא אוכלת.. והיא אוכלת הכל… ותוך כדי הארוחה היא מדברת, מחייכת ומתקשרת.