הקול הבריא שלי חזק מתמיד… הקול החולה מהדהד לו מדי פעם אבל הוא הולך ונעלם. אתמול ישבתי כל היום מדוכדכת .. עצובה מעצם ההבראה. עכשיו עליתי במשקל עכשיו אני צריכה להוריד בדרך הקשה יותר… מיליון מחשבות רעות עטפו אותי.. אולי אני אחזור ל600 קלוריות ביום? אולי אני אתאבד? כולם שונאים אותי על כך שאני שמנה..
והבוקר התעוררתי לבוקר חדש שאומר שהכל שטויות.. ששום דבר לא תלוי בדבר הזה. שיש לי עוד כל כך הרבה דברים להשיג בחיים ואני לא רוצה לתת לזה למנוע מעצמי להגיע לשם. הפסיקו הבולמוסים ברוך השם, הפסיקו הצמצום ארוחות והחשוב מכולם הפסיקו החישובים!!! הפסקתי