ובכן, ראשית תודה מקרב לב למנהלים המומחים של הפורום על התייחסותכם הרצינית וגם לגולשים שהגיבו לי תודה מקרב לב על האכפתיות הרבה.
אין לי בעבודה אינטרנט (כן יש מקומות כאלה עדיין) אז גלשתי מה SMARTPHONE קראתי בעיון את מה שכתבתם
וקיבלתי החלטה (ספונטנית) ש- אני חוזרת הביתה. לבית שלי. כי אין כמו בבית. כי אני חייבת להרגשתי להחזיר לעצמי ולו חלק מהשליטה במצב. משפחתי כמו שציינתי אינם יכולים לתמוך בי רגשית כמו שהייתי רוצה (הם לא יודעים שאני נוטלת כדורים נוגדי דיכאון וחרדה. מניסיון מר כשהתחלתי לראשונה כשנה אחרי אירוע האונס ליטול כדורים וסיפרתי להם ה