Edit אצבע מאשימה! למעלה משנתיים ביליתי בחיקה המעיק של המח' לטרשת נפוצה. בדיקות אינסופיות, חלקן מבוצע בצורה רשלנית, תוצאות הולכות לאיבוד, מה שדורש בדיקה חוזרת, וכל פעם שבים לזימון תורים כדי לקבל תור לעוד המון זמן, ללא כל אמפתיה מהרופא המטפל או נסיון לקדם את העניין הנמרח לאורך חודשים ארוכים. אפילו הפקידות במזכירות, הקו הראשון. לתשומת ליבן יש להתחנן וכל התייחסות היא בגדר טובה מיוחדת. פרצוף חמוץ ותחושה שאני חצופה ומטרידה אותן באופן קבוע ואוי אם אבקש העתק סיכום או כל דבר העשוי להטריח אותן חלילה. איך אתן מעזות לנהוג בנו החולים, שבקושי רב אנחנו גוררים את גופעוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה תוכן שליחה 21 תגובות אצבע מאשימה! תוכן<p>למעלה משנתיים ביליתי בחיקה המעיק של המח' לטרשת נפוצה. בדיקות אינסופיות, חלקן מבוצע בצורה רשלנית, תוצאות הולכות לאיבוד, מה שדורש בדיקה חוזרת, וכל פעם שבים לזימון תורים כדי לקבל תור לעוד המון זמן, ללא כל אמפתיה מהרופא המטפל או נסיון לקדם את העניין הנמרח לאורך חודשים ארוכים. אפילו הפקידות במזכירות, הקו הראשון. לתשומת ליבן יש להתחנן וכל התייחסות היא בגדר טובה מיוחדת. פרצוף חמוץ ותחושה שאני חצופה ומטרידה אותן באופן קבוע ואוי אם אבקש העתק סיכום או כל דבר העשוי להטריח אותן חלילה. איך אתן מעזות לנהוג בנו החולים, שבקושי רב אנחנו גוררים את גופנו מוכה החולי, כאילו אנו מטרדים? ולמה הנהלת המרפאה מניחה לחבורת האנטיפטיות המרושעות הללו בכללל לעבוד עם ציבור. כן, הן מעליבות! ואין להן אף פעם זמן בטלפון ומנפנפות אותך במהלך השיחה ולהשיג אותן שוב – אתה הופך למטרד כפול! גם הרופאים לא לוחצים עליהן להפגין קצת חשיבה אינטליגנטית למציאת פיתרון. תור למרפאת כאב – לפחות חצי שנה המתנה. רבותיי, אין לנו הרבה זמן! אנו הולכים ומאבדים את עצמנו בתוך התהליך שאת סופו מי ישורנו. כל מספר חודשים שעלינו להמתין, המצב ממשיך ומדרדר. לגוף האומלל שלנו אין זמן לוועדות ולדיונים שאתם קובעים כלאחר יד, בהתאם לנוחותכם. תזדרזו במחילה. אתם לא רופאי משפחה המתעסקים בשפעת. המסקנות שלכם קובעות גורלות. למה האטיות והאדישות? כי אנחנוו כבר מקולקלים בלאו הכי?! אבל מה קורה כאשר אחרי שגררתם עד בוש והתברר שזו לא טרשת נפוצה??? אתם נפטרים מהנודניקית שבזבזתם שנתיים מחייה, שהגיעה אליכם קצת גוררת רגל ועכשיו כבר לא הולכת, ככלי אין חפץ בו?! לא שמי יודע מה חפצתם בי בעבר, עכשיו, כשאני שבר כלי, לא תמצאו טיפת אנושיות להמשיך לברר את המקרה? יותר נוח להתעלם ולתת לי לפלס את דרכי מחדש, ולאן? אז אני כבר לא תחת ההגדרה הרלוונטית, אבל עדיין נדרשת לנוירולוג. האם נוירולוג במח' טרשת לא מסוגל לברר מחלות נוירולוגיות מחוץ לספקטרום הזה? כבר לא מדברת על מחווה אנושית, האם הפכתם כל כך אדישים וחסרי עניין? "שמישהו אחר יפענח אותה. היא כבר לא קשורה אלינו" ומנערים חוצנכם. אז רבותיי, בגלל שכל כך לא אכפת לכם, הובהלתי למיון אמש עם קוצר נשימה, חוסר יכולת לבלוע ודיבור לא ברור ומלעלע. ותודה שלא פגשתי אף אחד משלושת הנכבדים ש"טיפלו" בי, אלא נוירולוג עסוק שהנייד שלו טרטר בלי הרף, אבל בין לבין הקשיב לי, בדק בהמון תשומת לב והחליט שחייביים לאשפז. 3 שנים ללא אבחנה וללא טיפול, הגעתי למחלקה הנוירולוגית ב-02:00. שש שעות לאחר מכן נבדקתי ע"י נוירולוגית בכירה שקבעה חד משמעית שמדובר ב-ALS. כן, בכיתי כל היום ללא הפסקה. אין ספק שזה היום הנורא בחיי. אבל חבורת רופאים המכלה את הזמן הקצר שיש לי בגילוי ממושך של מה אין לי? למה להיות ראש קטן ולחפש מתחת לפנס?רק אל תגידו לי שהסימפטומים של טרשת אינם תואמים לאלה של מחלות נוירולוגיות נוספות.יש בכם שביב אמפתיה ומידת רחמים כלפי חולים שעושים מאמץ עילאי לגרור את גופם הדווי, לגייס מלווה, להתקל במזכירות בחבורה של בהמות חסרות רגישות ומוח, אשר אם יוכלו, יעכבו אותך עד צאת נשמתך ואח"כ תמתין לרופא עד בוש כי למה לעמוד בזמנים? הרי ברור שאין לנו משהו טוב יותר לעשות מלבד לשבת בבתי חולים עד שירום הודו יואיל להקדיש לי מזמנוו. לא. אתם באמת לא מתת האל לאנושות. התנהגותכם אינה מקצועית ואינה אנושית. אותי הצלחתם לשלוח לכל הרוחות. כיפק היי! לפחות המנעו מלשלוח נוספים לחתוך ורידים ואני מניחה שעל שבועת הרופאים אין כלל מה לדבר. הלוואי והייתי מבינה איך אתם חיים עם עצמככם. </p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה