M Edit אני כבר לא יכולה יותר למי שלא זוכר אותי אז היי – אני בת 32, שכירה בחברה גדולה, בעלת תואר ראשון, נשואה. המצב החמיר מלפני חודש. אם אז עוד יכולתי איכשהו לעבוד, היום אני יושבת במשרד – בוהה באוויר, מנהלת בראש דו שיח בעצמי, מנסה להבין : * איך אני נשארת ולא מתפטרת? * איך אני נותנת למנהלת שלי להתנהג כך? * איך היא עכשיו צועקת עליי, מעוותת את דבריי, מוציאה אותי אשמה במצב? * איך תמיד האחריות היא שלי ולא שלה? * למה אני צריכה לחשוב 6 פעמים לפני שאני מדברת איתה? * מה אני עושה לא בסדר? הרי בעיניי אני עובדת מצטיינת! * כמה אני עוד אסבול את זה? * לאן כל זה מוביל? ועכשיו אעוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה תוכן שליחה 20 תגובות אני כבר לא יכולה יותר תוכן<p>למי שלא זוכר אותי אז היי – אני בת 32, שכירה בחברה גדולה, בעלת תואר ראשון, נשואה. </p> <p>המצב החמיר מלפני חודש. אם אז עוד יכולתי איכשהו לעבוד, היום אני יושבת במשרד – בוהה באוויר, מנהלת בראש דו שיח בעצמי, מנסה להבין :<br /> * איך אני נשארת ולא מתפטרת?<br /> * איך אני נותנת למנהלת שלי להתנהג כך? <br /> * איך היא עכשיו צועקת עליי, מעוותת את דבריי, מוציאה אותי אשמה במצב?<br /> * איך תמיד האחריות היא שלי ולא שלה?<br /> * למה אני צריכה לחשוב 6 פעמים לפני שאני מדברת איתה?<br /> * מה אני עושה לא בסדר? הרי בעיניי אני עובדת מצטיינת!<br /> * כמה אני עוד אסבול את זה?<br /> * לאן כל זה מוביל?</p> <p>ועכשיו אני חושבת לעצמי – למה ביום חמישי, בשעה 19:00 בערב, 3 שעות אחרי שיצאתי כבר מהעבודה, במקום לעשות משהו כייפי, אני מוטרדת מהמחשבות האלה.</p> <p>ניסיתי לחפש עבודה אחרת. נכנסתי לגוגל. נכנסתי לפייסבוק. עוברת על מאות משרות. בתחום שלי. בתחומים אחרים. שום דבר לא נראה מפתה מספיק בשביל שאשלח קורות חיים. שום דבר לא נראה לי מתאים לי. כל דבר נשמע יותר גרוע, כאילו אני אאבד פריבילגיות בודדות שיש לי.</p> <p>השבוע אפילו קבעתי לי פגישה לרופאת המשפחה. ביטלתי אותה בסוף, כי חשבתי שהיא לא תועיל לי. רק תיצור לי כתם של "הדיכאונית", "זו שצריך לאשפז"….</p> <p>בעלי חוזר בשעות מאוחרות. ובשעות האלה אני נובלת. לא מסוגלת לעשות שום דבר שמסב לי הנאה: טלוויזיה, יצירה, מקלחת, שינה, את המחשב אני גם כבר רוצה לסגור.</p> <p>פעם היו לי מחשבות שבסדר, בסופו של דבר הכול נגמר. בגיל 80 + אמות בשנתי ואזכה סופסוף למנוחה. בחודש האחרון צצות לי מחשבות מפחידות שמה אם זה לא באמת נגמר – מה אם אני אחזור לעולם כנשמה, אחיה את אותם חיים, שוב ושוב בלופ מעצבן, או אולי גרוע מזה – אני אגיע לסוג של גיהנום נוראי יותר או אחיה חיים רעים יותר. מה אם אני אנוכית, וסה"כ החיים שלי דבש ועל מה אני מתלונגת לעזאזל?… מלא אנשים היו מתחלפים איתי עכשיו, עם הבעיות האלה שיש לי…. האם איבדתי את זה לגמרי? אלה מחשבות נורמליות?… אני מרגישה לפעמים שאני מאבדת את דעתי מרוב יותר מדי מחשבות, יותר מדי דברים שאני יודעת, או שאני מרגישה שאני צריכה לדעת וגם יותר מדי דברים חומריים….</p> <p>אני נואשת ומיואשת. אנא תנו לי עצה טובה, כי אני כבר באמת לא יודעת מה לעשות וכבר לא יכולה יותר לסבול את זה. </p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה