ביום שלישי הייתי באינטייק/אבחון בתל השומר.. היה לא נעים לפגוש את כל האמת בפרצוף. וגם להשמיע את כל האמת. כרגע מחכה להערכה של תדירות וסוג הטיפול שאצטרך… ומאז היו לי כבר 2 בולמוסים, ויש לי דחף לעוד..
אני לא מצליחה לעכל. כן, יש לי הפרעה. ולא קלה. וגם דיכאון. וקצת חרדות.
גם אם הייתה לי תקווה שהכול זה סרט רע שתכף יחלוף, אם רק ארצה. או שיגידו לי שם, שהמקרה שלי קל, והם לא מתעסקים עם מקרים כאלה. אבל לא.
וזה שורף.
ואני מפחדת לעזוב אותה. כמה שזה אבסורד.
מצד שני, לא יותר טוב עכשיו. יחד איתה.
אני מוצפת. וזה כואב. ובעיקר מפחיד ומבלבל.
סיוט. רוצה לה