יומן מסע פרק 2 - יום קשה
יש ימים ששום דבר לא מסתדר לי
שהנעליים לוחצות- כי לבשתי נעליים קטנות מדי
שהילד חינוך המיוחד שאני עובדת איתו מחליט לפרוק כל עול ואחריות ולא להקשיב.
שבחוץ חם ודווקא היום בחרתי ללבוש חולצה ארוכה
הראש אומר - לכי לבלמס שוקולד ואז להקיא
קדימה למה את מחכה בדיוק?
והלב הלב אומר עצרי. תחשבי. זה שווה את זה?
את המאמץ שאת עושה?
נכון היה לך יום קשה
אבל את תתני לזה להרוס את ההתקדמות שלך
פסיעות בחול. את הולכת בחול אט אט ומתקדמת ולאט לאט תמצאי את הדרך שלך.
מאחלת לכולנו למצוא את הדרך שלנו אל החיים הבריאים
קצת על עצמי
בולימית 10 חודשים
נלחמת כל הזמן עם עצמי
ואני עוד אנצח.
הקהילות שלי
בלוגים שמעניינים אותי
שחור.
ההפרעה משתלטת עלי
לוקחת יותר מדי מקום בראש ובלב.
מרגישה מנותקת כאילו הגוף פה אבל הלב והראש במקום אחר.
הכל מרגיש לי שחור.
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
יומן מסע שלי
בולימית 10 חודשים
נלחמת כל הזמן עם עצמי
ואני עוד אנצח.
חבר קהילה ·26.3.2018
לפעמים אנחנו נותנים . נותנים ונותנים.
אבל לא מאפשרים לתת גם לאחר לתת לנו. למלא אותנו ולהתמלא לבד.
כך גם הזמן.
יש את הזמן שהוא לא חוזר.
הימים השעות הדקות והשניות עוברות.
וגם לי מגיע קצת זמן לעצמי. ואת זה גיליתי היום
-
Edit
דנה אברמוביץ דיאטנית קלינית, מטפלת בהפרעות אכילה בילדים ובמבוגרים ובירידה במשקל בגישת ה non diet. תמצאו אותי במרפאה להפרעות אכילה לילדים ונוער במרכז הרפואי שיבא (תל השומר), במרפאה להפרעות אכילה מבוגרים בנתניה ובקליניקה הפרטית באבן יהודה ובתל אביב (החל מאוקטובר 2018). http://www.eatinjoy.com/חבר קהילה · 26.3.2018"קחי לך לאט את הזמן, העולם עוד יחכה בחוץ" :) -
Edit
יוליה אני יוליה, אדם עוצמתי הרבה בזכות הפרעות האכילה שהיו לי. היום אני נשואה, אמא לשני ילדים, ואוהבת כל דבר שקשור לים ולבריאות. מלווה באהבה רבה תהליכי החלמה מהפרעות אכילה קבוצתיים ואישיים בבית ובים. יודעת כמה הטבע מאזן וכמה חשוב לבחור בסביבת אנשים מפרגנת! יש לי בלוג ב"כמוני" כבר שנים רבות, בו אני כותבת אחת לשבוע. אני יודעת שהדרך לפעמים נראית ארוכה, אך ברגע שיש מי שמאיר לנו את הדרך עם פנס או זרקור ממש גדול, היא הרבה יותר פשוטה ואפשרית! בעד שנזכור את הכלל החשוב בחיים: "ואהבת לרעך כמוך" ונזכיר לעצמנו גם: שכמונו אין עוד אף אחד :)חבר קהילה · 27.3.2018את כל כך צודקת. נתינה שמגיעה מתוך מקום מלא ועם בסיס, זאת נתינה מסוג אחר מאשר נתינה מתוך מקום ריק. ולכן ממש חשוב למלא את עצמנו בדברים שעושים לנו טוב ומתוך המקום השלם הזה, לתת לאחרים. חיבוק עצום יקרה!!! -
Edit מגיע לך והרבה! צריך ללמוד לעשות את זה ואכן ההזדמנויות חוזרות נ
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
יומן מסע שלי
בולימית 10 חודשים
נלחמת כל הזמן עם עצמי
ואני עוד אנצח.
חבר קהילה ·21.3.2018
להכיל. ממש כמו מיכל של מים. להכיל את מה שאכלתי עכשיו. לא לתת לאוכל שאכלתי- למרות שהוא לא בתפריט לצאת. להכיל להכיל להכיל.
-
Edit
דנה אברמוביץ דיאטנית קלינית, מטפלת בהפרעות אכילה בילדים ובמבוגרים ובירידה במשקל בגישת ה non diet. תמצאו אותי במרפאה להפרעות אכילה לילדים ונוער במרכז הרפואי שיבא (תל השומר), במרפאה להפרעות אכילה מבוגרים בנתניה ובקליניקה הפרטית באבן יהודה ובתל אביב (החל מאוקטובר 2018). http://www.eatinjoy.com/חבר קהילה · 21.3.2018בדיוק בדיוק בדיוק. האוכל הוא לא אויב. רק המחשבות שבראש... -
Edit
ד״ר מיכל בן מאיר פסיכולוגית קלינית, עובדת בקליניקה פרטית באזור פרדס חנה-כרכור. את לימודיי עשיתי בניו יורק, ארה"ב וכשחזרתי ארצה לפני 10 שנים השתלבתי בעבודה במרפאה להפרעות אכילה ברמב"ם, שם עבדתי במשך שבע שנים. התמחיתי בהפרעות אכילה דרך כתיבת עבודת הדוקטורט בנושא תקשורת ריגשית באנורקסיה נרבוזה וכמו כן דרך ניסיון קליני עשיר עם נערות ונשים המתמודדות עם הפרעות אכילה. אני מאמינה שאחד הגורמים החשובים בהתמודדות עם הפרעת אכילה ובתהליך ההחלמה הינו בקשת עזרה ותמיכה, וכיום, כאשר האינטרנט מציע קהילות שונות לתמיכה ניתן לבחור להיעזר וללמוד שאת לא לבד במערכה. אשמח להציע מנסיוני ולשלוח יד ואוזן קשבת (ווירטואלית) למי שזקוקה. *(הנכתב לעיל הינו בלשון נקבה אך מיועד גם לנערים וגברים כאחד).מומחה כמוני · 21.3.2018הגוף יודע מה לעשות עם המזון שנכנס. תסמכי עליו. על עצמך. קחי כמה נשימות עמוקות ותראי איזה יופי כתבת.. -
Edit
יוליה אני יוליה, אדם עוצמתי הרבה בזכות הפרעות האכילה שהיו לי. היום אני נשואה, אמא לשני ילדים, ואוהבת כל דבר שקשור לים ולבריאות. מלווה באהבה רבה תהליכי החלמה מהפרעות אכילה קבוצתיים ואישיים בבית ובים. יודעת כמה הטבע מאזן וכמה חשוב לבחור בסביבת אנשים מפרגנת! יש לי בלוג ב"כמוני" כבר שנים רבות, בו אני כותבת אחת לשבוע. אני יודעת שהדרך לפעמים נראית ארוכה, אך ברגע שיש מי שמאיר לנו את הדרך עם פנס או זרקור ממש גדול, היא הרבה יותר פשוטה ואפשרית! בעד שנזכור את הכלל החשוב בחיים: "ואהבת לרעך כמוך" ונזכיר לעצמנו גם: שכמונו אין עוד אף אחד :)חבר קהילה · 22.3.2018מיטלי את יודעת להכיל. את אדם שמכיל אחרים. את עושה את זה! :heart: -
Edit
מ חבר קהילה · 22.3.2018יקרה, כל כך שמחה בשבילך! כל הפוסטים האחרונים-כן, גם של הנפילות, הן חלק בלתי נפרד...- מראים שאת בכיוון הנכון... האור שלך מציץ מקצה המנהרנ הארוכה והחשוכה.... מאלת לך שתצליחי לשמר את ההישגים כעל היותר!!!!!! ומהר מאד תהיי מהצד השני... שתומך במי שעוד בפנים... -
Edit
א חבר קהילה · 26.3.2018אלופה! להכיל. להכיל. את הרגשות. את הגוף. את עצמנו. את האוכל. את הנפילות. את הטוב. להכיל. איזה תהליך מדהים את עושה! :tmbsup:
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
יומן מסע שלי
בולימית 10 חודשים
נלחמת כל הזמן עם עצמי
ואני עוד אנצח.
חבר קהילה ·20.3.2018
את נראית מוטרדת קצת.
אמרה לי חברה בדאגה.
אז כן אהובה שלי אני מוטרדת אבל לא קצת אלא המון.
ומנסה להחזיק את הראש על פני המים ולא לטבוע
אם רק הייתן יודעות חברות שלי ..
-
Edit
מ חבר קהילה · 21.3.2018הבדידות. זה שישן לידי במיטה לא יודע חצי ממה שעובר עלי. חיבוק וירטואלי. תוציאי. לפחות פה.
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
יומן מסע שלי
בולימית 10 חודשים
נלחמת כל הזמן עם עצמי
ואני עוד אנצח.
חבר קהילה ·18.3.2018
הבנתי שאצלי האוכל =רגש.
כשאני עצובה אני אוכלת
כשאני כןעסת אני אוכלת
ואחרי שאני כועסת ואוכלת שטויות מגיעה ההקאה.
מבאס - אחרי שבועיים וחצי בלי. אני מרגישה כל כך לבד. לא מתליחה להתרכז בלימודים. כל המחשבות שלי זה כמה אני שמנה.
-
Edit
דנה אברמוביץ דיאטנית קלינית, מטפלת בהפרעות אכילה בילדים ובמבוגרים ובירידה במשקל בגישת ה non diet. תמצאו אותי במרפאה להפרעות אכילה לילדים ונוער במרכז הרפואי שיבא (תל השומר), במרפאה להפרעות אכילה מבוגרים בנתניה ובקליניקה הפרטית באבן יהודה ובתל אביב (החל מאוקטובר 2018). http://www.eatinjoy.com/חבר קהילה · 18.3.2018יקירה, מאד מאד קשה לשנות הרגלים ודפוסי חשיבה. את רגילה להשתמש באוכל לצורך וויסות רגשי ורגילה לחשוב כמה המשקל שלך זה דבר חשוב וכמה זה נורא שאת לא רזה יותר. עם זאת, להמשיך פעם אחר פעם לנסות לשנות את זה, לשים לב לטריגרים ולנסות למצוא התנהגויות חלופיות ברגעי הקושי האלה, כמו גם דיבור פנימי של קבלה וחמלה, בסופו של דבר יכולים לחולל שינוי. רוצה להגיד לך, קומי, המשיכי הלאה, אל תתיאשי :) -
Edit
מ חבר קהילה · 18.3.2018רוצה להזכיר לך, יקרה, שאת בתהליך. הצלחת להחזיק שבועיים? את גדולה מהחיים!!!!!! נפילה קטנה? סימן שאת באמצע תהליך זה נורמלי לגמר, וצפוי מאד!!! ואם הגעת עד טווח של שבועיים- בטוחה שאת ככבר יודע ת את זה ואני לא מחדשת לך.... רק מזכירה... ; ) מאחלת לך שהטווחים ילכו ויתארכו עד שתוכלי לדעת שניצחת!!!!!!!!!! -
Edit
מ חבר קהילה · 18.3.2018הו, לא...... אני רחוקה-רחןקהההההההההה.......... -
Edit היי מקסימה, אני לא מכירה אותך , אבל כל הכבוד את גיבורה, תחגגי את ההצלחה שלך אהובה , שבועיים זה לא מעט. וכמו שאומרים , החלמה היא לא לינארית , אבל היא כיוון ודרך נכונה. נשמע שיש בך כוחות , לא מדברת על העובדות היבשות של משקל והקאות, אלא כוחות שיעזרו לך להבין שאת מדהימה . מה עם ללמוד עם חברות ? אני מאוד מבינה אותך מבחינת הלימודים ...
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
יומן מסע שלי
בולימית 10 חודשים
נלחמת כל הזמן עם עצמי
ואני עוד אנצח.
חבר קהילה ·16.3.2018
מרגישה לבד. שלא אוהבים ורוצים אותי בבית.
שמעדיפים שלא אהיה שם
קשה לי.
אין לי למי לפרוק.החברה שסיפרתי לה - לא דיברנו על דברים עמוקים מאז והתרחקנו מעט
ופשוט מרגישה מרוחקת ועצובה
-
Edit מזדהה לגמריי): -
Edit
י יומן מסע שלי בולימית 10 חודשים נלחמת כל הזמן עם עצמי ואני עוד אנצח.חבר קהילה · 16.3.2018אני בוכה מבפנים. הכל רע פה. הם פשוט לא מבינים מה אני עוברת -
Edit
מ חבר קהילה · 16.3.2018תראי כמה פוסטים דומיפ יש פה בנושא הזה.. גם אני פתחתי פה אחד כזה לפני כחודש ואניניכולה לספר לך שברוך ה' המצב השתפר בחברות ההיא, אם כי אני באמת לא מעיזה לשוחח שוב במשהו שיכול לגעת בנושא הרגיש..... השבוע גם חוויותי חוויה נוראית ומתמשכת של לבד, שלקחה אותי למקום רע של כדורים שלא הייתי צריכה לקחת.... לא יודעת אם עזרתי.... אבל אני מזדהה מאד. חושבת שחלק מההפרעה זה ייחוס סיבה פנימי ומעצים של כל סיטואציה כזו.
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
יומן מסע שלי
בולימית 10 חודשים
נלחמת כל הזמן עם עצמי
ואני עוד אנצח.
חבר קהילה ·13.3.2018
אחרי ששבוע שעבר התחלתי לבלמס 3 פעמים
ההרגשה נוראית. זה הולך איתי. הכבדות. וזה שאסור להקיא קשה לי . מרגישה ענקית ענקית ענקית.
#כמעט שבועיים ללא בולמוסים והקאות
-
Edit
דנה אברמוביץ דיאטנית קלינית, מטפלת בהפרעות אכילה בילדים ובמבוגרים ובירידה במשקל בגישת ה non diet. תמצאו אותי במרפאה להפרעות אכילה לילדים ונוער במרכז הרפואי שיבא (תל השומר), במרפאה להפרעות אכילה מבוגרים בנתניה ובקליניקה הפרטית באבן יהודה ובתל אביב (החל מאוקטובר 2018). http://www.eatinjoy.com/חבר קהילה · 13.3.2018יקרה, מה שאת מתארת מאד הגיוני. אם לא היה קושי הנוראי הזה, היה קל להגמל מבולמוסים והקאות, לא ככה? :) רוצה להגיד לך, שלא תתיאשי. התחושות הקשות הן חלק מתהליך הגמילה שאת עוברת וצריך לשרוד אותן. נסי לחשוב מה יכול להקל על הקושי הזה? אולי פעילות גופנית? -
Edit אני אשמח לעזור במה שאוכל.. מוזמנת לרשום לי בפרטי.. -
Edit
ד״ר מיכל בן מאיר פסיכולוגית קלינית, עובדת בקליניקה פרטית באזור פרדס חנה-כרכור. את לימודיי עשיתי בניו יורק, ארה"ב וכשחזרתי ארצה לפני 10 שנים השתלבתי בעבודה במרפאה להפרעות אכילה ברמב"ם, שם עבדתי במשך שבע שנים. התמחיתי בהפרעות אכילה דרך כתיבת עבודת הדוקטורט בנושא תקשורת ריגשית באנורקסיה נרבוזה וכמו כן דרך ניסיון קליני עשיר עם נערות ונשים המתמודדות עם הפרעות אכילה. אני מאמינה שאחד הגורמים החשובים בהתמודדות עם הפרעת אכילה ובתהליך ההחלמה הינו בקשת עזרה ותמיכה, וכיום, כאשר האינטרנט מציע קהילות שונות לתמיכה ניתן לבחור להיעזר וללמוד שאת לא לבד במערכה. אשמח להציע מנסיוני ולשלוח יד ואוזן קשבת (ווירטואלית) למי שזקוקה. *(הנכתב לעיל הינו בלשון נקבה אך מיועד גם לנערים וגברים כאחד).מומחה כמוני · 13.3.2018הי יומן מסע, את בהחלט בתוך מסע. מסע מפרך. מקוה שתרגישי הקלה ותמצאי מקום לנוח מהעול הכבד שעל כתפייך. -
Edit
א חבר קהילה · 13.3.2018תותחית!!! פייטרית! את תקומי מזה, ותפוגגי באופטימיות ובלחימה שלך את התחושות הקשות שבאוויר. את על הדרך הטובה, וכמו בכל מסע, יש ימי שמש, וימי קור... -
Edit וואו, מזדהה איתך!! כל הכבוד! גם אני שבועיים ומשהו ללא בולמוסים והקאות, וממש לא רוצה לחזור לזה, תענוג לחיות ולאכול נורמלי!!!
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
יומן מסע שלי
בולימית 10 חודשים
נלחמת כל הזמן עם עצמי
ואני עוד אנצח.
חבר קהילה ·10.3.2018
3 פעמים התחלתי בולמוסים הסופש.
חמישי בשישי ובמוצאש.
ואת כולם עצרתי ולא הקאתי.
מה זה אומר?
ולמה אני מרגישה כישלון?
-
Edit
יוליה אני יוליה, אדם עוצמתי הרבה בזכות הפרעות האכילה שהיו לי. היום אני נשואה, אמא לשני ילדים, ואוהבת כל דבר שקשור לים ולבריאות. מלווה באהבה רבה תהליכי החלמה מהפרעות אכילה קבוצתיים ואישיים בבית ובים. יודעת כמה הטבע מאזן וכמה חשוב לבחור בסביבת אנשים מפרגנת! יש לי בלוג ב"כמוני" כבר שנים רבות, בו אני כותבת אחת לשבוע. אני יודעת שהדרך לפעמים נראית ארוכה, אך ברגע שיש מי שמאיר לנו את הדרך עם פנס או זרקור ממש גדול, היא הרבה יותר פשוטה ואפשרית! בעד שנזכור את הכלל החשוב בחיים: "ואהבת לרעך כמוך" ונזכיר לעצמנו גם: שכמונו אין עוד אף אחד :)חבר קהילה · 11.3.2018את מתחילה לאהוב את עצמך מתחילה ללמוד לקבל זה חדש לך ההתנהלות הזאת אך למעשה זאת סיבה למסיבה כי המוח מקבל מסר חדש וכך גם הגוף: יש פה מישהי שאכפת לה מעצמה ושהיא לא מוכנה לפגוע יותר בעצמה אלא להיטיב. טוב ששיתפת כאן זה ילך וישתפר! חיבוק גדול:heart: -
Edit
א חבר קהילה · 11.3.2018ההפרעה אומרת לך שזה כישלון. זה ניצחון!!!:heart: -
Edit
י יומן מסע שלי בולימית 10 חודשים נלחמת כל הזמן עם עצמי ואני עוד אנצח.חבר קהילה · 11.3.2018:heart::heart::heart: -
Edit
דנה אברמוביץ דיאטנית קלינית, מטפלת בהפרעות אכילה בילדים ובמבוגרים ובירידה במשקל בגישת ה non diet. תמצאו אותי במרפאה להפרעות אכילה לילדים ונוער במרכז הרפואי שיבא (תל השומר), במרפאה להפרעות אכילה מבוגרים בנתניה ובקליניקה הפרטית באבן יהודה ובתל אביב (החל מאוקטובר 2018). http://www.eatinjoy.com/חבר קהילה · 11.3.2018הי, זה אומר שאת עוצרת את מעגל הבולמוס/הקאה. זו בדיוק הדרך לעצור אותו. להפסיק להקיא, כי כל הקאה מביאה את הבולמוס הבא. סיכוי גדול, שאם תמשיכי ככה, לאט לאט ירדו גם הבולמוסים. ולמה את מרגישה רע עם זה? נו, טוב, כבר ענו לך כאן, זו ההפרעה מדברת :)
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
יומן מסע שלי
בולימית 10 חודשים
נלחמת כל הזמן עם עצמי
ואני עוד אנצח.
חבר קהילה ·8.3.2018
והנה הוא מגיע בשיא תפארתו הבולמוס
אבל למרות שהתחלתי אותו הצלחתי לעצור אותו וממש בהתחלה ולא להקיא אחריו.
אני שבוע ללא הקאות ובולמוסים.
אני חזקה.אני יכולה.
מנסה להאמין בזה גם ולא סתם לכתוב את זה..
-
Edit
א חבר קהילה · 9.3.2018:heart::heart:וואו. וואו. אני נפעמת מהעוצמות. תמשיכי ככה. -
Edit
יוליה אני יוליה, אדם עוצמתי הרבה בזכות הפרעות האכילה שהיו לי. היום אני נשואה, אמא לשני ילדים, ואוהבת כל דבר שקשור לים ולבריאות. מלווה באהבה רבה תהליכי החלמה מהפרעות אכילה קבוצתיים ואישיים בבית ובים. יודעת כמה הטבע מאזן וכמה חשוב לבחור בסביבת אנשים מפרגנת! יש לי בלוג ב"כמוני" כבר שנים רבות, בו אני כותבת אחת לשבוע. אני יודעת שהדרך לפעמים נראית ארוכה, אך ברגע שיש מי שמאיר לנו את הדרך עם פנס או זרקור ממש גדול, היא הרבה יותר פשוטה ואפשרית! בעד שנזכור את הכלל החשוב בחיים: "ואהבת לרעך כמוך" ונזכיר לעצמנו גם: שכמונו אין עוד אף אחד :)חבר קהילה · 9.3.2018ככל שחייך יהיו מלאים יותר בדברים טובים, באנשים שמכבדים אותך, שעושים לך טוב הגוף יקבל סימן שזה היחס הראוי אליו ולאט לאט יתרגל למציאות החדשה שבה אין רגע של ביקורת או אשמה עצמית רק אהבה :heart: חיבוק חם חם! -
Edit שמחה בשבילך!!!
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
יומן מסע שלי
בולימית 10 חודשים
נלחמת כל הזמן עם עצמי
ואני עוד אנצח.
חבר קהילה ·6.3.2018
הצלחתי לא להקיא.
היה חשיבה ודיבור פנימי.
גאה בעצמי
-
Edit
ד״ר מיכל בן מאיר פסיכולוגית קלינית, עובדת בקליניקה פרטית באזור פרדס חנה-כרכור. את לימודיי עשיתי בניו יורק, ארה"ב וכשחזרתי ארצה לפני 10 שנים השתלבתי בעבודה במרפאה להפרעות אכילה ברמב"ם, שם עבדתי במשך שבע שנים. התמחיתי בהפרעות אכילה דרך כתיבת עבודת הדוקטורט בנושא תקשורת ריגשית באנורקסיה נרבוזה וכמו כן דרך ניסיון קליני עשיר עם נערות ונשים המתמודדות עם הפרעות אכילה. אני מאמינה שאחד הגורמים החשובים בהתמודדות עם הפרעת אכילה ובתהליך ההחלמה הינו בקשת עזרה ותמיכה, וכיום, כאשר האינטרנט מציע קהילות שונות לתמיכה ניתן לבחור להיעזר וללמוד שאת לא לבד במערכה. אשמח להציע מנסיוני ולשלוח יד ואוזן קשבת (ווירטואלית) למי שזקוקה. *(הנכתב לעיל הינו בלשון נקבה אך מיועד גם לנערים וגברים כאחד).מומחה כמוני · 6.3.2018איזה יופי. תודה ששיתפת. -
Edit
יוליה אני יוליה, אדם עוצמתי הרבה בזכות הפרעות האכילה שהיו לי. היום אני נשואה, אמא לשני ילדים, ואוהבת כל דבר שקשור לים ולבריאות. מלווה באהבה רבה תהליכי החלמה מהפרעות אכילה קבוצתיים ואישיים בבית ובים. יודעת כמה הטבע מאזן וכמה חשוב לבחור בסביבת אנשים מפרגנת! יש לי בלוג ב"כמוני" כבר שנים רבות, בו אני כותבת אחת לשבוע. אני יודעת שהדרך לפעמים נראית ארוכה, אך ברגע שיש מי שמאיר לנו את הדרך עם פנס או זרקור ממש גדול, היא הרבה יותר פשוטה ואפשרית! בעד שנזכור את הכלל החשוב בחיים: "ואהבת לרעך כמוך" ונזכיר לעצמנו גם: שכמונו אין עוד אף אחד :)חבר קהילה · 6.3.2018יקרה את נותנת המון המון כוח:heart: -
Edit
יוליה אני יוליה, אדם עוצמתי הרבה בזכות הפרעות האכילה שהיו לי. היום אני נשואה, אמא לשני ילדים, ואוהבת כל דבר שקשור לים ולבריאות. מלווה באהבה רבה תהליכי החלמה מהפרעות אכילה קבוצתיים ואישיים בבית ובים. יודעת כמה הטבע מאזן וכמה חשוב לבחור בסביבת אנשים מפרגנת! יש לי בלוג ב"כמוני" כבר שנים רבות, בו אני כותבת אחת לשבוע. אני יודעת שהדרך לפעמים נראית ארוכה, אך ברגע שיש מי שמאיר לנו את הדרך עם פנס או זרקור ממש גדול, היא הרבה יותר פשוטה ואפשרית! בעד שנזכור את הכלל החשוב בחיים: "ואהבת לרעך כמוך" ונזכיר לעצמנו גם: שכמונו אין עוד אף אחד :)חבר קהילה · 7.3.2018באהבה רבה בשביל זה אני פה לתמיכה כוחות והשראה שיש חיים (טובים) אחרי הפרעות אכילה :) -
Edit
א חבר קהילה · 7.3.2018:heart::heart::tmbsup::tmbsup:
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
יומן מסע שלי
בולימית 10 חודשים
נלחמת כל הזמן עם עצמי
ואני עוד אנצח.
חבר קהילה ·28.2.2018
חזרתי להילחם בהפרעה.
אחרי קצת זמן שנפלתי לא רציתי לקום.
חזרתי ובגדול.
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
יומן מסע שלי
בולימית 10 חודשים
נלחמת כל הזמן עם עצמי
ואני עוד אנצח.
חבר קהילה ·27.2.2018
- לחשוב 24/7 על אוכל
- להישקל כמה פעמים בשבוע על המשקל להתאכזב בכל פעם מחדש ובכל זאת להמשיך
- להקיא אחרי שאכלתי משהו אסור- לא להינות מאוכל.
- לאכול מהר מהר לפני שיגמר
-להתרחק מהחברות . אומנם אני שם אבל מרגישה מרוחקת.
- לאבד את שמחת החיים שלי
- להתאבל על עלייה של שני קילו
למרות שירדתי 20
- להרגיש שמנה
- להלקות את עצמי בכל יום מחדש
-לכעוס על עצמי, לכעוס על אלוקים, לכעוס על העולם
- לבכות המון
ובכל זאת לתפוס את עצמי ולקום.
בכל יום מחדש.
שעה ,שעה
דקה, דקה
שניה , שניה.
תודה.
-
Edit יקירה נפתחה קבוצת תמיכה של יוליה בוואטסאפ. מוזמנת להצטרף ונעודד אחת את השנייה. ממליצה בחום:heart: -
Edit חחח גלי לי בפרטי מה השם שלך:teeth:
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק