יום הולדת עצובה

סינדרלה נרדמה · 2019-02-27T00:00:12+02:00

היוש אז היום היתה לי יום הולדת 38. זה היה יום קשה ועצוב בשבילי. יום של חשבון נפש ענק של מה שלא עשיתי בחיים בגלל המצב הנפשי ה"מחורבן" הזה.. מתנצלת מראש על המילה. לא דמיינתי כך את חיי בגיל הזה. הייתי בטוחה שאעבוד במקצוע שרכשתי, שאתחתן עם בן זוגי מזה 11 שנים ושיהיה לי לפחות ילד אחד או יותר. במקום זה אני לא עובדת, יושבת על הספה ומתענה מהכאבים הפסיכוסומטיים שלי ומהדיכאון. לא חיה את החיים כמו כולם. תקועה בעצבות ובכאב שלי. אנשים קמים בבוקר ומתכננים דברים, בונים את היום ואת העתיד, מתחזקים עבודה ובית וילדים ואני בקושי שורדת את היום. כשהייתי בצבא ובלימודים לתואר היו לי תוכניות לעתיד ורציתי לבנות ולבנות ואז קיבלתי את התקפי החרדה האלה והדיכאון ונפלתי ל 14 שנים ממש רעות. כפי שסיפרתי בפוסטים קודמים הפסקתי את הטיפול הפסיכולוגי לאחר 12 שנים. הגעתי לטיפול כשאני עם הרבה בעיות אבל הייתי אדם שמח ומתפקד ובונה. היום בסיום טיפול אני אדם עם המון מודעות. למדתי בטיפול את העבר שלי, את הטראומות שעברתי, את הילדות שלי, את המנגנונים שלי ועוד ועוד אבל היום לאחר הטיפול אני אדם עצוב ולא מתפקדת טוב. אולי עשיתי טעות? אולי הטיפולים הפסיכולוגים הם טעות? אולי טיפש וטוב לו ועדיף לא לחטט ולא לדעת? ושלא תבינו לא נכון הערצתי ועדיין מעריצה את הפסיכולוגית שלי. היא היתה בעיניי דמות של אמא, היא לימדה אותי את החיים והיתה שם כל כך בשבילי ועכשיו כשהיא כבר לא בחיי זה קשה לי נורא והיא חסרה לי כל כך. נקודה למחשבה..