אבודה. שני ק"ג מהיעד, שני הק"מ האחרונים במרתון אמור להיות קל, עוד שניה בסוף אבל זה רק נהיה יותר קשה. כבר חשבתי שהקול הבריא שולט, שאולי קצת פחות אכפת לי מהמשקל, שאולי אני בסדר עם איך שזה מרגיש, שנגמרו המשחקים עם התפריט ושאני מצליחה לעמוד בו. ואז הגיעה עליה אחרי הרבה מאוד זמן עם משקל יציב שהתרגלתי והסתדרתי איתו (למרות שידעתי שנשאר עוד). והעליה היא הגיעה בדיוק שבוע אחרי תוספת שעשינו והכל התפוצץ לי בפנים. שוב הפחד והחרדה שעכשיו זה יוצא משליטה והמשקל רק ימשיך לעלות משתלטים (למרות שבראש אני יודעת שזה לא נכון), הבכי הכעס והבושה מציפים . נמאס