לא משנה כמה עמוס ומתיש היה היום הקודם, 3am והשינה מסרבת להגיע. אין לסדר את הכאוס שבראש יפה יפה במגירות, אין מנוחה לגוף המתוח והעיף. החשיכה שרה לי שיר ארס, של קרעי זכרונות איומים, ואין בריחה. ואין מנוחה. ואין הקלה רגעית. ואין את הנחמה בידיעה שאם אחזיק מעמד עוד יום, רק עוד יום אחד, בסופו תהיה הקלה, ותבוא שינה. אני מותשת. אני עייפה. אני צריכה הפסקה. אני רוצה לישון. קשה ועצוב לי.