TheUnwanted

יש גברים שחולמים על אופנוע כבד, יש נשים שחולמות על זוגיות בריאה, אני? כל מה שאני חולמת עליו זו שנת לילה אחת רצופה. בלי חרדות, ובלי סיוטים. פשוט שנת לילה טובה של 6-8 שעות רצוף. כזאת שהיום שאחריה הרבה יותר נסבל. אבל אין... אפשר לחשוב מה כבר ביקשתי... כדורי שינה לא עובדים עלי. גם לא אסיוואל-וואליום. בא לי כבר למות, רק כדי שאני אוכל סוף סוף לישון כבר. זה בלתי נסבל. לא יכולה עם זה יותר.

יש לי הרגשה שאם מישהו באמת צריך עזרה, ונכנס לפורום הזה, ומוצא בו את ההודעות שקשורות לארגז צרכים לחתול, והסרת שיער מאזורי גוף אינטימיים... לא יודעת. קשה לי להאמין שזה יראה לו כמו מקום הגיוני לבקש בו תמיכה. אני חושבת שכבר מזמן הפורום הזה לא ממש מנוהל ע״י אף אחד, וזה כבר לא המקום לבוא אליו כדי לברוח מעצמי כשאני ממש מלחיצה אותי. זו כן הייתה הסחת דעת נחמדה שהייתי צריכה אותה, ועכשיו אני מרגישה קצת יותר טוב. אם אני שוב ארגיש ממש במצוקה, לא נראה לי שאני אגיע עם זה לכאן. למישהו יש המלצות לאן כן?

אין לי מקום אחר לשאול בו. מקווה שפה זה בסדר, ואם לא אז בבקשה תתעלמו, ובהמשך אמחק את ההודעה. אני מרגישה מוטרדת וחוששת. לא בטוחה איפה עובר הגבול בין מחשבות אובדניות בריאות, למסוכנות. אני לא בטוחה שאדע לזהות מתי אני מהווה סכנה לעצמי, וצריכה להשתמש ב-Safety Plan שלי, (שהיא קצת דראסטית),לפני שיהיה מאוחר. בדרך כלל מדובר על מחשבות שבהן אני סוג של מזכירה לעצמי איפה נמצאת היציאה ואיך מגיעים אליה. מתעסקת במודעות לזה שלנטוש אני תמיד יכולה, באמת יכולה, יש לי איך, הכל יושב לי מסודר בראש, אבל עוד לא מיציתי את האפשרויות שלי, להביא את עצמי למצעוד...

What is the opposite of being buried alive? Hanging around life while being dead inside? I feel like I’ve already perished long ago. I walk and talk, but I’m nothing more than a ghost of the person I was supposed to grow up to be. My words cannot express not even a fraction of the formless chaos I am experiencing inside. Since I find no way of describing it, not even to myself, I start to doubt if it is even real. It feels real. Trying to focus on reality is very confusing, because from this perspective, compered to many othעוד...

״לא קרה לך כלום. שששש... את רוצה שישמעו אותך? שששש.... את רוצה שכולם ידעו? זונה! שששש... די, סליחה. לא הייתי צריך להגיד את זה. מליון סליחות. ששששש! תראי, כבר כמעט לא יורד לך דם יותר. שששש... זה לא דם, זה קטשופ. אם זה היה דם, זה היה כחול, נסיכה. את יודעת, שלנסיכות יש דם כחול..? תסתכלי על הצבע של הורידים שלך, נסיכה. שששש.... די, די, אל תבכי. לא קרה לך כלום נסיכה.״ הוא שיקר! ואני רק רציתי לדעת אם באמת ישפך משם דם כחול. הוא שיקר. זה היה אדום. לא קרה לי כלום.

לקח לי הרבה זמן ואומץ להעז להציץ במטפלת שלנו, שלי ושל שאר החלקים שחולקים איתי את אותו גוף, ואז להיות נוכחת, ולהתחיל ליצור אינטראקציה. היא נתנה לי את האומץ להתחיל לצאת קצת מהקונכיה שלי ולעשות כמה צעדים בעולם. לפני כן פחדתי. כמעט תמיד מתחבאת. כמעט תמיד לבד. אני, הפצעים, והסיוטים שלי, מוקפים ביופי של העולם. היא עודדה את הסקרנות שלי לצאת ולהתחיל לחקור. ועכשיו היא נעלמה. פוף. היא כבר לא עובדת. כל העובדים והשירותים הסוציאליים בשביתה וזה יימשך כמה חודשים. היא עכשיו אדם זר שחיה את החיים שלה, וכבר לא מחזיקה את הקצה השני של החבל שעוד...

NOT an invitation! אתה יכול אחי. בשלב הזה היא גם ככה כבר לא יודעת מה קורה איתה. נשבע לך. היא תזכור מי עשה לה את זה, אותך היא כבר לא תזכור. כולה כוס, מה אתה עושה עניין, אתה לא מכיר אותה, מה זה כבר משנה. לך על זה, גבר! ככה! יפה! תגמור לה בפה! תיראה איך היא טינפה אותך עם הדם שלה, תביא לה אותו בפה, שתנקה! תן לה לינוק ממך את זה. אם תסתום לה את האף אתה תראה איך היא מוצצת לך אותו. . . . אדוות במים. כל כך הרבה שנים אחרי. אני במטבח, מטגנת לילדה חביתת פטריות, גשם מתחיל לטפטף, ופתאום ככה סתם, זכרון צף ועולה. הכאב בגוף בלתי נסבעוד...

לא משנה כמה עמוס ומתיש היה היום הקודם, 3am והשינה מסרבת להגיע. אין לסדר את הכאוס שבראש יפה יפה במגירות, אין מנוחה לגוף המתוח והעיף. החשיכה שרה לי שיר ארס, של קרעי זכרונות איומים, ואין בריחה. ואין מנוחה. ואין הקלה רגעית. ואין את הנחמה בידיעה שאם אחזיק מעמד עוד יום, רק עוד יום אחד, בסופו תהיה הקלה, ותבוא שינה. אני מותשת. אני עייפה. אני צריכה הפסקה. אני רוצה לישון. קשה ועצוב לי.

מתח מתיש הולך ומצטבר, הכאב הנפשי מתעצם, יודע שיכולתי לנקז חלק מזה, לתת לרעל לטפטף החוצה, ואז להירגע קצת, לפחות לזמן מה, אבל לא הכי בא לי לחתוך. לא הפעם. מישהו, שמכיר את ההרגשה מהתנסות אישית, יודע על איזשהו תחליף שבאמת יכול קצת להרגיע ולהפחית כאב, אבל באמת עובד? אין לי רעיונות, אבל גם אף פעם בעבר לא חיפשתי, אז אם מישהו עבר את זה לפני אשמח לשיתוף. תודה.