עם השנים אני מגלה שככל שאני יודעת יותר אני מבינה פחות.
יש לי "רזומה" עשיר בתחום שמתפרש על 2 עשורים וכולל טיפולים ומטפלים טובים יותר וטובים פחות. טובים יותר וטובים פחות לי.
בשנה האחרונה הייתי בטיפול הכי משמעותי, מעמיק, לא מוותר שהצליח לשקף לי את האבסורד שבבחירה לא לבחור. להיות איפשהו בין לבין לבין ולקוות שהמזור יפול מהשמיים ללא כל צורך ממאמץ.

אוקי אז הבנתי והפנמתי והתוצאה היא פרישה מהטיפול בתירוצים עלובים כאלה ואחרים.
אני רוצה להאמין שמתישהו יבוא היום שהראש יגבר על הלב כי לפעמים הלוגיקה היא כנראה יותר אמינה מנפש מרוסקת שמורכבת מריקושט