מכתבים לצ׳רלי

רונה26 · 2022-03-13T19:24:30+02:00

איך פתחת את העיניים שלך והסתכלת לי לתוך עומק הנשמה פתחת אותן כל כך חזק כמה התאמצו שרירי העפעפיים שלך העיניים שלך פקוחות ענקיות בולטות כמעט נפלטות מהחורים שלהן והן כועסות מלאות זעם כדורי אנרגיה אגרסיבית מאיימות כל כך מטילות בי פחד תהומי כמו שני רימונים שהולכים להתפוצץ עליי בכל רגע והשעון מתקתק וכל תנועה היא טריגר להפעלה ואין בהן כלום רק פסיכוזה הזיות מסך שחור או לבן אני לא יודעת והקור מתערבב עם הפחד נועל את הגוף סוגר על העצמות אסור לזוז אסור למצמץ אסור לנשום לעצור את כל האוויר בריאות לתפוס את הבשר חזק עם הציפורניים להשתלט על הרגש אסור לבכות אסור עכשיו הישרדות אני בשדה קרב אני חיה ניצודה אין לי נשק ואין לי ארס יש לי רק דמיון ריח קוקאין שרוף עשן שחור וחושך בבית ורעש לבן של מזגן מסתנכרן עם האנחות שלך וכל הוצאת אוויר מפחידה כי מי יודע מה היא תביא איתה קור וכאב בכל השרירים אני חושבת מתי זה ייגמר אסור לזוז אין לי מיטה ואין לי סדין אין לי פיגמה אין לי חיבוק ונשיקה מאמא אני לכודה כאן בין הכיור למקרר בין הכסא לשיש ליד המאפרה והכוסות המסריחות מאתמול עם מריחות של אודם ובדלי סיגריה ופקקים ושקיות וסירים וצלחות והבקבוקים ממשיכים להתווסף אתה פותח עוד אחד והשמש כבר שוקעת שוב או נדלקת מחדש אני לא יודעת הטבק נדבק לשאריות ארק הכל מלוכלך דביק רעיל מחודד מסוכן אני יכולה ללכת אבל אני לא יכולה לזוז אני דבוקה בדיוק כמוהם אני מדמיינת איך אני במקום אחר לא כאן על הכיסא בר שכואב כבר לשבת ואסור לזוז אסור לדמוע אסור להיות צריך לעשות מה שאתה אומר מה שאתה צריך שאתה חרמן שאתה כועס שאתה עצוב שאתה צוחק ואני בובה למשחק או סתם הזייה בראש שלך דמות פלקט קרטון אתה רק יורה כדורים למטרה ולפעמים זה בלב לפעמים בראש אתה לא מחטיא אף פעם ואני כבר התנתקתי מהגוף שלי אני רק רוח שמרחפת מלמעלה ולפעמים מביטה בי ובך גוף זה רק חתיכת בשר אנחנו רק חתיכות בשר בין כל הסירים והצלחות ואתה ממשיך לטרוף לחדור לפצוע ולא עוצר משחזר מה היה מה היה מה קרה ושוב ושוב זה אני אשמה וגם אם כן וגם אם לא אני פה אסירה ומרצה עונש של להקשיב לך לראות אותך להריח אותך ולא לגעת והציפורניים שלי כבר התמלאו דם כי הרגש עולה על גדותיו ובכתף עשיתי חורים ובירך סגולים וכחולים ואתה ממשיך ואסור לבכות והדלקת עוד צ’רלי ואין פחד גדול כמו לשמוע טיקטיקטיק של הגז והצלחת מתחממת ואתה משתגע ואני בנפש שלי נחצה עוד גבול עוד חתך שאין ממנו חזור עוד צלקת לאוסף אני לא כאן אני לא כאן אני לא כאן אני חלקים שמטיילים בדיפוזיה עם חמצן ופחמן ועשן סמיך שלך של הקוק השרוף המצחין מתוך שיניים רקובות של חיית טרף מסוממת מוטענת מוטרפת שטנית שאם אהבתי אני לא יודעת והראש מהנהן לך ואני בכלל מדמיינת איך אני נכנסת למיטה שלי לחדר שלי המגע של הסדינים נעים על העור עשיתי מקלחת אני מחבקת את הכרית שוכבת מתרפסת על הפוך עוצמת את העיניים מריחה אוויר קר ונקי בין המזרון לקיר ריח כביסה ואמא שלי פה ממול ישנה ואחותי פה ויש לי דובי וכלבה ואנחנו נושמים לאט נוחרים במקצב מסונכרנים כמו סימפוניה של אושר במקהלה הכי יפה ויש שקט שקט של בטחון ומחר יום חדש ופתאום זה נוחת רימון בשדה קרב אתה פותח לי את העיניים את הידיים את הרגליים את הכוס את התחת והדמעות הן כבר נוזלות ואתה מכריח אותי להסתכל אתה מכריח אותי להיות ואני חייבת להסתכל ואני חייבת להקשיב ולהגיב ואסור לי לברוח ואני עוצרת אויר בריאות ומחר יום חדש