ח Edit לאורית היקרה מתישהו הסיוט הזה ייגמר ואני אחזור להיות שפויה , נורמטיבית ורגילה כי דייי מיציתי להיות חריגה בנוף? אני בת 26 כבר שנה וחצי מובטלת, לא עובדת בשום דבר, פשוט מרגישה שהימים חולפים והחודשים חולפים לי מול הפרצוף ואני תקועה באותו שיט ועם אותן תחושות הרגליים שלי רועדות שאני כותבת כאן את הפוסט הזה אבל כאילו ראבק אני אומרת כמה אפשר להיות במצב נפשי חרא ולהרגיש את האי שפיות בצורה יום יומית הפסיכולוגית שלי נפרדה ממני לפני חודש וחצי בול אחרי 4 שנים של טיפול נפשי בואו נגיד שאני מרגישה חרא כי אני אומרת לעצמי אם היא שמכירה אותי ואת המשברים שהיו לי בעבר עוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה שליחה 11 תגובות לאורית היקרה <p>מתישהו הסיוט הזה ייגמר ואני אחזור להיות שפויה , נורמטיבית ורגילה כי דייי מיציתי להיות חריגה בנוף?<br /> אני בת 26 כבר שנה וחצי מובטלת, לא עובדת בשום דבר, פשוט מרגישה שהימים חולפים והחודשים חולפים לי מול הפרצוף ואני תקועה באותו שיט ועם אותן תחושות<br /> הרגליים שלי רועדות שאני כותבת כאן את הפוסט הזה אבל כאילו ראבק אני אומרת כמה אפשר להיות במצב נפשי חרא ולהרגיש את האי שפיות בצורה יום יומית<br /> הפסיכולוגית שלי נפרדה ממני לפני חודש וחצי בול אחרי 4 שנים של טיפול נפשי בואו נגיד שאני מרגישה חרא כי אני אומרת לעצמי אם היא שמכירה אותי ואת המשברים שהיו לי בעבר לא הצליחה להוציא אותי מהמצב אז מי כן<br /> ואם באמת הגעתי למצב של בית מאזן או אשפוז מלא לא מעוניינת להשתייך לשם<br /> אני סובלת מ o.c.d חרדות ודיכאון עמיד מטופלת תרופתית אצל פסיכאטר פרטי אבל מרגישה כאילו אני לא שותה כלום זה פשוט לא משפיע<br /> ביום יום שלי אציין שאני בקבוצת תרופות האחרונה לנסוי לפני טיפול בקטמין שגם הוא בלתי אפשרי עבורי ומלחיץ כאילו אם זה עובד ואני ארגיש טוב אז מה אני הולכת לעשות עם כל ההימנעויות שלי והחרדות שלי שיש לי מצד הo.c.d ומצד שני אם זה לא יעבוד גם ארגיש חרא וכאילו לאן פניי מועדות עכשיו<br /> מרגיש לי שכאילו סוף החודש הזה הוא קריטי עבורי<br /> למה אני לא מסוגלת להיות כמו שאר הבנות בגיל שלי שיש להן רשיון נהיגה, נשואות, עם ילד או שניים זה מרגיש לי חרא שאני לא שם וכנראה שגם לא אצליח לעמוד בזה ולהיות בזה בכי של תינוק זה אחד הדברים המלחצים והחסרי אונים שההיתי עדה אליו היום יחד עם זאת האמא תפקדה בקור רוח וסבלנות ולא נתנה לזה להשפיע עלייה זה הדהים אותי כמה שאני לא שמה ולמה הכל יהיה מורכב אצלי<br /> הפסיכאטר שלי המליץ לי לפני שאני נתקפת בהתקף זעם או התקף עצבים לקחת קלונקס ולהירגע אני לוקחת 2 כדורי קלונקס ועדיין מרגישה חרדה וואו זה כזה מתסכל ניסיתי כדירי הרגעה כימים אחרים שלא עבדו עליי ואז הגעתי לקלונקס שכן עזר טיפה בעבר בתחילת המשבר<br /> אבל עכשיו אני לא כל כך בטוחה שזה עוזר<br /> הלוואי שההיתי רגילה ונורמטיבית ומצליחה להיות מול מחשב ולעמוד בתנאי לחץ , להיות עם ביטחון עצמי, לא לפחד מלקחת אחריות על עצמי ועל אחרים ולפחד מלטעות ומתביעות בעיקר ומנזקים נפשיים שאני אעשה לאחרים או לעצמי<br /> בקיצור יש עוד מלא דברים שאני חסרת אונים ותקועים באותו מצב שיש לי קושי להתנהל ביום יום , אני חושבת שאצטרך לפרט יותר את המצב<br /> מה שהכי מציף אותי זה ששואלים אותי איך זה לעבוד וכו ובקיצור חושבים שאני נורמלית שבעצם אני משוגעת על כל הראש </p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה